נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש דחתה (יום ב', 21.7.08) ערעור על סירובו של שופט בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מנחם הכהן) לפסול עצמו מלדון בתיק גירושין, על-פי דרישת הבעל.
במקביל לדיון בבית המשפט למשפחה, מתנהל דיון בבית הדין הרבני בתביעת האשה למתן גט ובתביעת הבעל לשלום בית. הבעל ביקש מהשופט הכהן לדחות את דיון ההוכחות בבית המשפט כדי לאפשר את סיום הדיון בתביעתו בבית הדין הרבני. אבל השופט קבע כי מכיוון שאשה אינה מסכימה לכך, יימשך גם הדיון לפניו.
במהלך דיון ההוכחות, קבע השופט : "החל מרגע זה, צד שיפצה את פיו בלא רשות, יקנס ב-5,000 שקל. צד - לרבות עורך דין."
פרקליטת הבעל, עו"ד אורית יעקבסון, ביקשה לטעון על-פה לעניין דחיית הדיון, אף שהשופט דחה קודם לכן את בקשת הבעל. השופט הסכים, אך הבהיר כי מאחר שהבקשה כבר נדחתה, אם ידחה אותה שוב, יטיל על הבעל הוצאות. הבעל נעמד על רגליו, פשט ידו קדימה, ואמר: "אני רוצה להבין מה זה, איום?" השופט הודיע מייד כי על סמך החלטתו האחרונה הוא קונס את הבעל ב-5,000 שקל.
בעוד הוא מכתיב את החלטתו החדשה, נעמד הבעל שוב על רגליו, ואמר: "אני לא מוכן להיות פה, מה זה רוסיה פה? מה זה, טרור?" השופט הגיב בהטלת קנס נוסף של 5,000 שקל. בעת שהכתיב השופט את החלטתו החדשה, קפץ שוב הבעל ואמר: "מה זה טרור? מה זה רוסיה? בטרור ואיומים אני לא מוכן להתדיין פה".
השופט הגיב: "לאור ארבע ההפרעות החמורות האחרונות, איני מתיר לבאת כוחו של הבעל לבקש את דחיית הדיון, והמשפט יתחיל לאלתר."
גם האישה הוצאה מהאולם בתגובה על החלטה זו, הודיע הבעל כי אינו מוכן להתדיין בבית המשפט. עורכת הדין שלו ביקשה מהשופט להכריז על הפסקה כדי שתוכל לשוחח עם מרשה, אך השופט סירב. עורכת הדין הבהירה כי אינה יכולה לחקור בלי לקבל את אישור הבעל. השופט החליט על הפסקה של שתי דקות כדי שתוכל לשוחח עמו.
בשלב זה, דרש הבעל לפסול את השופט בטענה כי יש חשש ממשי למשוא פנים, עקב דבריו. הבעל טען כי בדיון קודם, איים עליו השופט כי אם תתקבל תביעת האישה לפירוק שיתוף, יחויב בהוצאות בסך 10,000 דולר.
בו ביום דחה השופט הכהן את בקשת הבעל וקבע שאין לה כל יסוד עובדתי או משפטי. השופט כתב בהחלטתו כי הבעל הפריע באופן שיטתי לניהול הדיון, ואף לאחר שניתנו החלטות האוסרות עליו להפריע, המשיך להתפרץ ולצעוק. השופט הוסיף כי גם האישה הוצאה מן האולם לפחות פעם אחת לאחר שהתפרצה והפריעה.
השופט הוסיף כי אין כל פסול בכך שהוא מפנה את תשומת לבו של צד לעובדה שאין לו הגנה בעניין מסוים, וכי מטבע הדברים כאשר תידחה עמדתו - יישא בהוצאות. השופט דחה את טענת עורכת הדין כי אינו מאפשר לבעל להשמיע את דבריו. לדבריו, יאפשר לבעל לומר את אשר על לבו בעדותו, אך לא יאפשר לו להתפרץ בשעה שאחרים מדברים.
"ליל סדר כשר במעצר" על סירוב השופט לפסול עצמו, הוגש ערעור לבית המשפט העליון. הבעל טען כי התבטאויותיו הקיצוניות של השופט, התנהלותו והחלטתו בעניין הקנסות, מעלים חשש ממשי למשוא פנים של השופט כלפיו. עוד טען כי השופט פיתח עמדה שלילית קיצונית כלפיו. לטענתו, ביטא השופט דעה קדומה, כאשר לנוכח חזותו הדתית אמר שאין לו מה לדאוג, שכן במעצר יהיה לו ליל סדר כשר כהלכתו.
פרקליטה של האישה, עו"ד ד"ר משה פוגל, הגיב ואמר כי טענות הבעל מופרכות ורצופות באי דיוקים. לדבריו, הבעל צעק על השופט, ולא קיבל את מרותו, וכי כל רצונו הוא ליצור סחבת בדיונים. עוד נטען כי בדיונים גילה השופט סימפטיה והבנה לבעל.
בפסק הדין שדחה את הערעור, כתבה השופטת ביניש כי "ניכר בבקשת הפסילה ובערעור כי נובעים הם מחוסר שביעות רצון המערער מאופן ניהול הדיון על-ידי בית המשפט ומהחלטות שניתנו במהלך ניהול התיק בפניו, לרבות ההחלטה בעניין הקנסות שהוטלו עליו במהלך הדיון וההחלטה לאפשר לו להיפגש עם באת-כוחו לפרק זמן מוגבל". השופטת ציינה כי אם הבעל מבקש להשיג בעניינים אלה, עליו להגיש ערעור רגיל, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות.
ביניש ציינה כי החלטות השופט ניתנו על בסיס התנהגות הצדדים באולם הדיונים, ונוכח התפרצויותיו של הבעל והפרעתו לניהול הדיון. "ניכר כי השופט ביקש להפעיל כלים דיוניים שיסייעו בידו להתגבר על ההפרעות בניהול המשפט. במצב דברים זה, גם אם ההחלטות לא היו מוצדקות לגופן, אין הן מקימות חשש כי דעתו של בית המשפט נעולה", כתבה.
