140 שעות שירות לתועלת הציבור הוטלו (יום ב', 21.7.08) בבית משפט השלום בתל אביב על אלאונור ברזוייב, בת 56, מטפלת אחראית בבית אבות, שהודתה במסגרת עסקת טיעון באחיות להשארתה של מטופלת בת 99 בחדר שירותים אטום ונעול מבחוץ, כשהיא יושבת לבושה בבגדיה וקשורה ברצועות לכסא רחצה.
השופטת זיווה הדסי-הרמן נמנעה מלהרשיע את המטפלת בפלילים לאחר שהתרשמה לחיוב מאישיותה.
ברזוייב הועמדה לדין על עבירה של הפרת חובה של אחראי. התובעת, עו"ד ליהי מלצמן, טענה בתוקף תפקידה הייתה המטפלת אחראית לבריאותם וצרכי מחייתם של הקשישים בבית האבות.
ב-8.03.05 הפרה את חובתה כאחראית לשלומם של מטופליה כאשר השאירה את הקשישה בחדר השירותים במצב שתואר. מפקחת מטעם משרד הרווחה הגיעה לביקור פתע בבית האבות, שמעה את קולה של הקשישה בוקע מחדר השירותים וביקשה מהמטפלת לפתוח את החדר הנעול.
המטפלת ניסתה למנוע את פתיחת הדלת בתירוצים שונים, אך לאחר שהמפקחת ניסתה לפרוץ את הדלת, הובא מפתח והקשישה הוצאה מחדר השירותים.
המטפלת הועמדה לדין, והתביעה דרשה להרשיעה בפלילים, למרות עברה הנקי והודאתה מייד, משום שהיא ממשיכה לעבוד בבית האבות ו"יש להגן על אוכלוסיית הקשישים מפניה".
שירות המבחן ציין בתסקירו לבית המשפט כי המטפלת נחשבת ל"עובדת מצטיינת", ומסורה לעבודתה. היא גם מביעה צער וחרטה ונתונה בלחץ רגשי רב בשל האירוע ותוצאותיו.
הישישה כבר בת 102 הרופא הראשי של בית האבות הודיע כי הרשעתה בדין לא תגרום לפיטוריה, ובכל זאת המליצה קצינת המבחן להימנע מהרשעה ולהסתפק בהטלת צו שירות לתועלת הציבור, בשל התרשמותה כי "ההרשעה הפלילית עלולה לפגוע בדימויה העצמי והחברתי".
ההגנה ביקשה לאמץ את עמדת שירות המבחן ולפטור את המטפלת מהרשעה. צוין כי המטפלת אחראית על קומה שלמה בבית האבות. לא היא שנעלה את הקשישה בשירותים, וכשבקשה הקשישה לצאת, הייתה המטפלת עסוקה בטיפול באחר ולא הייתה במקום האירוע. אף על-פי כן קיבלה עליה את האחריות למעשה. ההגנה הדגישה כי הקשישה נמצאה בריאה ושלמה ולא נגרם לה כל נזק, כפי שניתן ללמוד ממצבה אז והיום. היא כעת בת 102, ממשיכה להיות בטיפולה של ברזוייב וקיים ביניהן קשר חם וטוב.
בהחלטתה שלא להרשיע את המטפלת בפלילים, ולהסתפק בעבודות לתועלת הציבור, ציינה השופטת הדסי-הרמן כי מדובר בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. השופטת ציינה כי התרשמה שמדובר באשה ששמה לה למטרה לטפל בקשישים שעמם היא עובדת, והרשעתה תהיה פגיעה בלתי מידתית, בעיקר משום שההרשעה עלולה לאלץ את מנהל המוסד להורות על פיטוריה, על-פי נהלי משרד הבריאות.