שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ד"ר עוני חבש, דחה (יום ג', 22.7.08) את ערעורה של המדינה על החלטות בית המשפט לתעבורה מיום 17.2.08, שלא לאשר החלטות של רשות הרישוי לפסול רישיונות נהיגה של עשרה נהגים, לתקופות של 10-3 שנים, בנימוק שהם נהגים מסוכנים. החלטת רשות הרישוי לפסילתם ניתנה לפי סעיף 56 לפקודת התעבורה, הקובעת כי ניתן לפסול נהג אם נהיגתו מסוכנת לעוברי דרך או אם הוא "פרוע או מופרע", אך הפסילה טעונה אישור של בית משפט.
שופט התעבורה אברהם טננבוים סירב לאשר את הפסילות, מכמה טעמים. ראשית, לא ברור אם יש לפסילה כזאת בסיס משפטי, משום שהחוק הקיים מעורפל. שנית, גם אם יש בסיס משפטי לכך, לא ברור אם הפרשנות שנתנה לו הרשות אכן נכונה. שלישית, גם אם אפשר מבחינה משפטית לפעול בדרך זו, הביצוע בפועל אינו צודק ומתאים. ומעל לכל אלה, הביצוע המהיר והחפוז, שהשופט הגדיר כ"מחטף") בלי להזהיר את ציבור הנהגים והציבור "אינו הוגן ואינו חוקתי".
השופט הטיל ספק בטענה כי יש בהחלטת הרשות כדי להילחם בקטל בדרכים, וקבע כי אין לכך ראיה. הוא ציין כי לא ברור למה הכוונה של סעיף 56 בביטויים "נהג מסוכן", ו"נהג פרוע ומופרע". כמו-כן ציין כי ארבעים ושש שנים לא עשתה רשות הרישוי כל שימוש בסעיף זה. אפילו רשות הרישוי עצמה טענה בדיון בבג"צ כי המסגרת הנכונה לטפל בעבריינים מסוכנים היא שיטת הניקוד ולא סעיף 56, ואין מקום להפוך את הרשות, שהיא רשות מנהלית, לרשות שופטת.
השופט טננבוים מתח ביקורת על הקריטריון היחיד שלפיו החליטה הרשות על הפסילות: מספר העבירות שבגיליון ההרשעות, וקבע כי אין להסתמך עליו לבדו. לדעת השופט, יש צורך בהוראת חוק בהירה ובקביעת קריטריונים ברורים וחדים לקביעת מידת המסוכנות הנשקפת מנהגים.
עוד קבע כי לא יתכן שהרשות תחליט פתאום על שינוי מדיניות ותפסול רישיונות של נהגים בגין עבירות שכבר נתנו עליהן את הדין, בין בתשלום קנסות ובין ברישום הניקוד, וכל זה בלי משפט, ורק על סמך התרשמותו האישית של פקיד אחד.
עברייני תנועה מועדים בערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי, טענה המדינה כי ועדה בין משרדית שחנה דרכים להילחם בנהגים מסוכנים החליטה לעשות שימוש בסמכות החוקית המוקנית לרשות לפי סעיף 56 לפקודה, ולפסול את רישיונותיהם של עברייני תנועה מועדים. הוקם צוות לאיתור עבריינים מתוך מאגר עברייני התעבורה שבמרשם הפלילי בהתאם לפרמטרים של ריבוי עבירות, כאשר הדגש הוא על עבירות בטיחותיות, וכן על עבירות "בריונות כביש". מתוך רשימה של כ-600 נהגים העונים על הפרמטרים, נבחרה רשימה של 130 נהגים, הכוללת את הנהגים שבעניינם פסק שופט התעבורה. רשות הרישוי הזמינה את הנהגים לשימוע ונתנה להם הזדמנות להשמיע טענותיהם. הוועדה פסלה חלק מהם לפרקי זמן שונים.
המדינה גם טענה כי עשרת הנהגים שבהם מדובר הם נהגים מסוכנים ביותר שיש להרחיקם מן הדרך לתקופות ארוכות או אף לצמיתות. שלילת רישיונותיהם היא צעד הכרחי כדי להגן על שלום הציבור מפני נהיגתם המסוכנת. בחירת הנהגים הייתה מושכלת ולא שרירותית.
כמו-כן טענה המדינה נגד החלטת שופט התעבורה לחייב את הרשות בתשלום הוצאות בסך 16,000 שקל לשמונה מהנהגים. לטענתה, הטלת הוצאות היא בלתי מוצדקת בעליל, היות שהיא גורמת לעברייני תנועה "לצאת נשכרים על חטאיהם".
סעיף 56 לא ניתן ליישום בפסק הדין שדחה את הערעור, כתב השופט חבש כי השופט טננבוים צדק כאשר קבע כי סעיף 56 אינו ניתן ליישום. כך למשל, לא ברור מי מוסמך לקבוע כי נהיגתו של נהג מסוכנת לעוברי הדרך, וגם לא ברור אם יש קריטריונים איזו עבירת תעבורה מסוכנת יותר ואיזו מסוכנת פחות. כמו-כן לא ברור מה משמעות המונחים "פרוע" ו"מופרע". כמו-כן לא ברור אלו תקופות פסילה יש לקבוע לפי סעיף 56 - שנים, חודשים, ימים? ובהעדר קריטריונים - כיצד יכול שופט לבחון ולאשר את ההחלטות.
"אם הוחלט על הפעלת סעיף 56, יש לקבוע כללים ברורים וחדים לעניין השימוש בו, לא ניתן להשאיר את העניין לשרירות לבו של פקיד הרשות, אף אם הוא בקיא ברזי הפקודה", כתב השופט חבש. "מדובר בפעולה של שלילת זכויות, שלדעתי הן זכויות יסוד הנוגעות לחופש התנועה וחופש העיסוק. כל אדם זכאי לנהוג ברכבו בהינתן שקיבל רישיון נהיגה כחוק, אין לשלול זכות זו ממנו מבלי שידע את כל הפרטים הנוגעים לכך. בנוסף, יש לתת את הדעת לכך כי פעמים רבות פגיעה כזו עשויה להוות גם פגיעה בחופש העיסוק. ציבור הנהגים המתפרנסים מנהיגה הוא גדול ביותר, ואין חולק כי שלילת רישיון הנהיגה פוגעת בזכותם זו", הוסיף השופט.
השופט דחה את טענת המדינה כי הפסילות הן "הקדמת תרופה למכה", מניעה מראש של תאונות דרכים בגלל דפוסי נהיגתם של נהגים אלו, כדבריו. השופט כתב כי פירוש הדבר ש"פקיד הרשות ניחן בחוש נבואה מפותח שלפיו הוא קובע, כי מי שיש לו מספר רב של הרשעות תעבורה, ואף אם אין לחובתו תאונות דרכים, עלול להיות מעורב בתאונה בעתיד, ועל כן יש לשלול ממנו את רישיונו עכשיו, לפני שיבצע אותה תאונה עתידית. ברור מאליו שהחלטות אלה נעדרות כל שיקול משפטי שניתן לבקר את סבירותו", כתב.
השופט חבש קבע כי סעיף 56 והשימוש בו אינם נחוצים, בעיקר לנוכח קיומה של שיטת הניקוד החדשה. עוד קבע כי הרשות אינה הגוף המתאים והמקצועי שיש בכוחו לשקול כיאות את פסילת הנהגים. כמו-כן קבע כי השימוש בסעיף 56 עלול להציף את בתי המשפט לתעבורה בבקשות ביטול או אשרור ויגרום לסתימת בתי המשפט המוצפים ממילא בתיקים. הפעלת הסעיף פירושה גם קיומה של מערכת מעין שיפוטית - חופשית מכללים ברורים - בצדה של מערכת בתי המשפט, דבר שאינו רצוי כלל.