שופטת בית משפט השלום בירושלים, מלכה אביב, קיבלה תביעה שהגישו שני עורכי דין ירושלמים, מתתיהו ומנחם עצמון נגד המקומון "כל העיר" על הוצאת לשון הרע, וחייבה אותו לשלם לכל אחד מהם 50,000 שקל. כמו-כן חייבה את המקומון לשאת בהוצאות המשפט שלהם בסך 15,000 שקל. לעומת זאת, דחתה את תביעתם נגד כתב המקומון מאיר ברדוגו, וחייבה אותם לשלם לו הוצאות בסך 4,500 שקל.
התביעה נגעה לכתבה שפורסמה ב-04.01.02. עורכי הדין טענו כי ניתן להבין ממנה כאילו יש להם פעילות וקשרים עם נערות ליווי וכאילו השכירו משרד לצורך הפעלת בית בושת. לפיכך תבעו פיצוי בסך 360,000 שקל.
במשפט התברר כי עורכי הדין עצמון השכירו משרד בבעלותם בדצמבר 2001, וכי בדיעבד התברר כי במשרד התנהלה פעילות של בית בושת. עצמון לא ידעו שהשוכרים עומדים לפתוח במשרד בית בושת וגם לא הייתה להם כל אינדיקציה לדעת זאת בעת שהשכירו את הנכס.
בין הצדדים במשפט הייתה, בין היתר, מחלוקת כיצד התנהלו עצמון לאחר שהובאה לידיעתם הטענה כי במשרד מתנהל בית בושת. השופטת אביב העדיפה את גרסת המקומון וקבעה כי עורכי הדין לא פעלו במהירות ובנחישות הראויים כאשר הובא לידיעתם שבית בושת פועל במשרד שהשכירו.
השופטת ציינה כי עו"ד יורם חכם, שנרצח באחרונה, היה הראשון שהפנה את תשומת לבם לניהול בית הבושת בנכס. הוא עשה זאת זמן קצר לאחר ההשכרה בסוף דצמבר 2001. אחד מעורכי הדין עצמון פנה לשוכר, אך לאחר שזה הכחיש זאת, לא טרח עורך הדין לאמת זאת. לאחר שעו"ד חכם טלפן שוב, והשוכר הכחיש שוב, הסתפק עצמון בדרישה שיתפנה תוך שלושה חודשים.
"משמעות הדבר כי לדיירי הבניין היו צפויים עוד 3 חודשים של סבל והטרדה", כתבה השופטת, שהתרעמה על עדותו של עצמון כי הפנה את עו"ד חכם להגיש תלונה במשטרה. "אין ספק כי פעולה זו יש בה כדי לקומם משום שהיא נראית כניסיון להסרת אחריות", כתבה.
מסקנת השופטת בעניין זה הייתה, אפוא, שעורכי הדין עצמון "לא פעלו באופן בו היו אמורים לפעול, תוך לקיחת אחריות מלאה עד לפתרון הבעיה, והתנהלותם מעידה שהקלו ראש בתלונות עד כדי תחושת זלזול".
כותרת פרובוקטיבית ומטעה עם זאת, מצאה השופטת כי יש הוצאת לשון הרע בכותרות שהתנוססו מעל לכתבה. בעמוד הראשון של המקומון הופיעה הכותרת: "עורכי הדין עצמון ונערות הליווי". "כותרת זו היא פרובוקטיבית ומטעה", קבעה השופטת. "הקורא התמים שאינו יודע את העובדות לאשורן מקבל את הרושם (שאינו אמת) כאילו מדובר בפרשיה הכורכת את עצמון עם נערות ליווי, באופן ישיר ומיידי. אין ספק גם כי כל קורא סביר יבין ויסיק כי מדובר בפרשיה מביכה עבור עורכי הדין עצמון".
הכותרת בראש הכתבה שבתוך העיתון, הייתה: "עו"ד מנחם ומתי עצמון השכירו משרד לבית-בושת". השופטת כתבה כי לכאורה נועדה הכותרת להבהיר את הכותרת אשר בעמוד הראשון, אבל בפועל היא בבחינת "הוספת חטא על פשע".
הכותרת מבהירה כי מדובר בהשכרת משרד וניתן להבין כי זה "הקשר" של השניים עם נערות הליווי. השופטת כתבה כי קורא סביר, יבין מן התוכן של הכותרת, כי עורכי הדין החליטו להשכיר את המשרד שבבעלותם לבית בושת, במודע וברצון.
השופטת אביב הוסיפה כי הכתבה עצמה אומנם "מתקנת" את הנזק שנגרם לעורכי הדין, ומקטינה אותו, משום שהקורא מבין את העובדות לאשורן, בניגוד למסקנות מקריאת הכותרות בלבד, אך יש לזכור כי תוצאה זו נכונה רק לאותם קוראים שטרחו וקראו את הכתבה עצמה.
בפסק הדין קבעה השופטת האחראי היחיד ללשון הרע הוא המקומון עצמו, משום שעורכים מטעמו ניסחו את הכותרות. לכתב לא הייתה יד ורגל בכתיבת כותרות, ובכתבה אין פגם.