נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש פסלה שופטת מלדון במשפט גירושין, משום שהאשה עבדה בעבר כעורכת דין במשרדה. בכך קיבלה ביניש את ערעור הבעל על החלטת שופטת בית המשפט למשפחה בקריות, השופטת אספרנצה אלון שלא לפסול את עצמה, והורתה להחזיר את התיק לנשיא בית המשפט כדי שימנה שופט אחר.
תחילה היה המשפט אמור להתקיים בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. בעת שבני הזוג הגישו את תביעותיהם, עבדה המשיבה כעוזרת משפטית של אחת השופטות. לפיכך, הורה נשיא בית משפט השלום בחיפה, אהוד רקם להעביר את הדיון לבית המשפט בקריות, לדיון לפני השופטת אלון. האשה הגישה בקשה לקבל צו הגנה, ובדיון שהתקיים במעמד צד אחד, הצהירה כי בעבר עבדה כעורכת דין שכירה במשרד הפרטי שניהלה אז השופטת אלון.
בהחלטתה קבעה השופטת כי לנוכח החלטת הנשיא רקם כי התיק יתברר לפניה, והעובדה שהאשה עבדה במשרדה לפני שנים, אין היא רואה כל מניעה לדון בתיק. אבל בדיון במעמד הצדדים, הפנה הבעל את תשומת לב השופטת לדבר ההיכרות בינה לבין אשתו ואף פירט אירועים כגון שתיית קפה יחד, פגישה במעלית בעת השתלמות בים המלח, ואף מכתב שנתנה השופטת לעורכת הדין בתום סיום עבודתה אצלה. השופטת אישרה זאת, והוסיפה שנפגשה באקראי עם עורכת הדין בסופרמרקט, שבמהלכו התעניינה השופטת בעבודתה כעוזרת משפטית.
בהחלטה שקיבלה השופטת ב-27.3.08, ציינה כי הכירה גם את הבעל בתחילת נישואי בני הזוג, וכי היא זוכרת לטובה את זרי הפרחים והעציצים ששלח ביום הראשון לעבודת אשתו במשרדה. השופטת הציעה לצדדים לשקול את עמדתם שוב.
אבל הבעל ביקש מהשופטת שוב כי לא תדון בתיקו, וטען כי אפילו מן הטעם של מראית פני הצדק, יש להעביר את הדיון לשופט אחר. ואילו האשה טענה כי השופט רקם העביר את התיק לשופטת אלון, אף שידע כי עבדה בעבר אצל השופטת. היא הדגישה כי עבודתה במשרד נמשכה שלושה חודשים בלבד, וכי היא התפטרה ביוזמתה.
ב-5.5.08, החליטה השופטת כי הטעמים שעליהם הצביע הבעל אינם עילה לפסול אותה, ולפיכך מנוע בית המשפט מלפסול עצמו לדון בתביעה.
על החלטה זו ערער הבעל, באמצעות עו"ד הדס פרידמן-כהן, לבית המשפט העליון. הבעל טען, בין היתר, כי עצם חשיפתה של השופטת לפרטים מחיי הנישואים, יוצרת אצלה דעה קדומה של השופטת. לדבריו, דווקא העובדה שאשתו מתעקשת כי השופטת אלון תמשיך לדון בתיק מעוררת חשש כי יש לה ציפייה כי הדבר יהיה נוח לה יותר מאשר דיון לפני שופט אחר.
האשה טענה, באמצעות עו"ד טל שרון, כי לא היה כל קשר בינה לבין השופטת, חוץ מקשר עבודה מקצועי במשך שלושה חודשי עבודה לפני שנים רבות. עוד טענה כי בעלה לא פעל מיד כשנודע לו על העברת התיק לשופטת, אלא המתין חודש וחצי עד שהחליט כי ברצונו לפסול אותה.
השופטת זכרה פרטים בהחלטתה לקבל את הערעור כתבה השופטת ביניש כי בקשת הפסילה נסבה על עילה מרכזית אחת, והיא עבודת האשה במשרדה של השופטת בעבר. השופטת ביניש ציינה בפסק דינה כי לפי פסיקת בית המשפט העליון שופט חייב לפסול עצמו מלדון בתיקו של צד, במקרה שיש ביניהם "קרבה ממשית", רק אם "ממשות" זו מבססת חשש ממשי למשוא פנים, וגם מי שעבד עם השופט בעבר במשרד עורכי דין לא ייפסל השופט אוטומטית וכל מקרה יבחן לגופו. עוד ציינה כי במקרה הנדון עברו שנים מאז סיימה עורכת הדין את עבודתה הקצרה במשרד השופטת, ומאז, לא היה קשר אישי-חברי ביניהן.
עם זאת, קבעה השופטת כי "נראה שביחסים שנרקמו בין השופטת לעורכת הדין במהלך העבודה המשותפת, אף אם אין עורכת הדין נמנית כיום על המעגל החברתי הקרוב של השופטת, יש כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים בבוא השופטת לדון בתיק".
"יש להניח שבמהלך העבודה המשותפת, התוודעה השופטת אף לחייה האישיים של עורכת הדין ואגב יחסי העבודה נרקמו אף יחסים לבר מקצועיים, כפי שבדרך כלל קורה. השופטת עצמה אף ציינה כי זכורים לה פרטים מתקופת העסקתה של עורכת הדין כשכירה במשרדה. די באפשרות שנתקיימו קשרי עבודה והיכרות של ממש בין השופטת למשיבה, בכדי להצדיק פסילתה של השופטת מלישב בדין", כתבה ביניש.
ביניש כתבה עוד כי טענת הבעל שהצדק צריך גם להיראות אינה כשלעצמה עילה לפסול שופט, ואף הוא עצמו אישר שאין מקצועיותה של השופטת מוטלת בספק, וכי תוכל לשפוט באופן אובייקטיבי, ובכל זאת יהיה טעם לפגם אם תמשיך לדון את התיק.
