על הקירות של מסעדת "אלי אולי" תולים ציורים צבעוניים, נאיביים ושמחים להפליא המעלים חיוך קטן של אושר עוד בטרם התיישבנו. הגעתי בצהריים למסעדת 'אלי אולי' יחד עם חברתי לעבודה. תפריט העסקיות ("שולחן צהרים פתוח" בשפת המקום) שהוגש לנו, פותח במילים הבאות: "תפריט הצהריים של מסעדת אלי אולי נותן הרגשה של בית באמצע היום". יש משהו מזמין ונעים במקום מפלט שכזה, באמצע רחוב הארבעה בלב הסיטי של תל אביב. מוסיקת הצ'יל אאוט הנעימה ברקע ומראה המסעדה הנינוח חיזקו את ההרגשה. בהחלט לא הדימוי הראשון המצטייר, כשחושבים על מסעדה ממוצעת בצהריים, באזור העמוס והצפוף הזה של העיר.
אלי אולי מציעה תפריט עסקי לצהריים, שמבוסס על מזנון פתוח של סלטים במבחר עשיר בעלות של 39 שקל, ואפשרויות נוספות החל מ-49 שקל ועד 79 שקל עבור מבחר סלטי המזנון, מנה מהתפריט וקינוח. אחרי הסבר קצר מפי המלצר, שלווה בכוס מים קרים, ניגשנו למלאכה. שותפתי לשולחן, צמחונית ותיקה, נהנתה לגלות שהמזנון הפתוח עמוס בכל טוב של סלטים ואנטיפסטי טריים וצבעוניים. בטטות מטוגנות בבלילה, רבעי חצילים קלויים בתחמיץ, סלט גזר מבושל פיקנטי, סלק צלוי, סלטי שעועית שחורה ולבנה, סלטי ירקות מכל הצבעים והמינים ופוקצ'ות קטנות, הרכיבו יחד מזנון צבעוני ועליז. ספרנו יחד לפחות עשרים סוגים שונים של מנות מזנון, מספר מרשים לכל הדעות.
חווית המזנון הפתוח והמעבר לאורכו, על-מנת לבחור מבין הסלטים, התגלתה כנעימה ומסקרנת. מעין פעילות אינטראקטיבית בתחילתה של הארוחה, מה שהוסיף לתחושת הקלילות הבלתי פורמלית שהמסעדה מציעה לאורחיה בשעות אלו של צהריים. כשחזרנו אל שולחננו עם צלחות מלאות כל טוב, התברר כי הסלטים והאנטיפסטי, בנוסף להיותם יפים למראית עין, היו טעימים ומתובלים כראוי.
בשלב המנה העיקרית התפצלו דרכינו. חברתי הצמחונית גילתה כי יש באפשרותה לבחור מבין ארבע מנות שעונות לדרישותיה ובחרה לבסוף בפטוצ'יני אלי אולי עם ירקות ירוקים, שמן זית ושום (49 שקל). אני בחרתי במנת האנטרקוט (79 שקל). שתי המנות נבחרו, בהמלצתו של המלצר, מתוך תפריט עשיר ומגוון, הנותן מענה לאנשים העובדים בקרבת מקום ומחפשים גיוון לארוחת הצהריים היומית שלהם תחת קורת גג אחת.
מנת הפטוצ'יני הייתה נכבדה בגודלה ובעלת טעם שומי מודגש ובועט. נתח האנטרקוט היה אף הוא נדיב במימדיו, אך עשוי מעט יתר על המידה (מדיום וול במקום מדיום, כפי שביקשתי). אולם הוא היה מתובל היטב וטעם חריכת הגריל הנעימה ניכרה בו. המנה, המוגשת בתפריט בלווית תפוחי אדמה צלויים, הגיעה לבקשתי, עם פירה תפוחי אדמה שהיה עשיר וטעים.
לסיום הארוחה מציע התפריט העסקי קינוח או שתייה חמה. בחרנו בסורבה פסיפלורה שהיה חמצמץ כנדרש והפוך שנעשה כהלכה.
לבסוף, גברה סקרנותנו. לאחר בירור קצר עם המלצר לגבי הציורים התולים סביבנו, גילינו שהמסעדה תרמה את קירותיה לטובת פרויקט יוצא דופן של טיפול באמנות בילדים מאפריקה. הכסף ממכירות הציורים, אותם ציירו הילדים, מועבר חזרה לטובת המשך הפעלת הפרויקט. נעים לגלות, שאנשים מיוחדים הקשובים לצרכי הקהילה, עומדים מאחורי המסעדה. הצהרתם לגבי רצונם להפוך את המקום, ולו לשעת צהריים קצרה, למקום שמרגישים בו בבית, אכן מקבלת תוקף בזכות מעשיהם והאופי המיוחד להם. כשקמנו ללכת הופתענו לגלות שאנחנו יושבים במסעדה כבר למעלה משעה. האווירה הנעימה והשירות האדיב כנראה שהצליחו לטשטש את חוש הזמן שלנו. באלי אולי עומדים בהבטחתם, אכן "הרגשה של בית באמצע היום". כל שנשאר הוא לחזור אל המשרד ולחפש פינה לנמנם בה שנ"צ.
