ערב ראש-חודש אב, חודש החורבן הלאומי, נמצאה תגלית היסטורית ששופכת אור על ימי חורבן בית המקדש הראשון. בראש גבעת עיר דוד בירושלים הסתיימה עונת החפירות השלישית. בחפירות התגלו שרידי מבנים ומאות ממצאים בעלי חשיבות רבה למחקר ההיסטורי של ירושלים הקדומה.
בין הממצאים נמצאו עשרות כלי חרס, ראשי חיצים, צלמיות נשים ובעלי חיים, חפצי שנהב, תכשיטים ועוד. כן נמצאו חותמות וטביעות חותם (בּוּלוֹת). בולה היא חתיכת טין ועליה טביעת חותם. בימי קדם שימשה הבולה לחתימת מכתבים.
שני שרים מפסוק אחד היהלום שבכתר הוא בולה של גדליהו בן פשחור, שר בממלכת צדקיהו (586-597 לפני הספירה), המוזכר בתנ"ך. מדובר בממצא בעל חשיבות רבה במיוחד. הוא מצטרף לבולה נוספת מאותו סוג, של יְהוֹכָל בן שלמיהו בן שבי, גם הוא שר בממלכת צדקיהו. הבולה של יהוכל התגלתה בחפירות של העונה הראשונה ב-2005. שתי הבולות התגלו במרחק חמישה מטריםזו מזו. בולת יהוכל נמצאה בתוך מבנה מרשים בגודלו המזוהה עם ארמון המלך דוד. בולת גדליהו נמצאה למרגלות הקיר החיצון של אותו מבנה, מתחת למגדל שנבנה בימי נחמיה.
בולות שני השרים הן בקוטר 1 ס"מ ונמצאו בתוך שפכי החורבן של תקופת הבית הראשון. השמות כתובים בכתב עברי עתיק שהשתמר בבירור. אחרי ניקוי ראשוני ניתן היה לקרוא את חתימות השרים, שנכתבו בשמם הפרטי ובציון שם אביהם, כמקובל באותו הזמן. שלא כמקובל, יהוכל בן שלמיהו הוסיף לחתימתו גם את שם סבו.
שני השרים, גדליהו בן פשחור ויהוכל בן שלמיהו, נזכרים בתנ"ך יחד עם שני שרים נוספים, בבואם אל המלך צדקיהו לדרוש את המתתו של ירמיהו הנביא, באמצעות השלכתו אל הבור, לאחר שהנביא המשיך לזרוע דמורליזציה בקרב תושבי העיר בימים הקשים בהם הייתה נתונה במצור. כך מתוארים הדברים בתנ"ך: "וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן-מַתָּן, וּגְדַלְיָהוּ בֶּן-פַּשְׁחוּר, וְיוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָהוּ, וּפַשְׁחוּר בֶּן-מַלְכִּיָּה אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר: כֹּה, אָמַר ה', הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, וְהַיֹּצֵא אֶל-הַכַּשְׂדִּים יחיה, וְהָיְתָה-לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל וָחָי... וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל הַמֶּלֶךְ, יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה כִּי עַל כֵּן הוּא מְרַפֵּא אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים" [ירמיהו ל"ח, א'-ד'].
אחרי הברשה קלה את החפירות ניהלה ד"ר אילת מזר, והן בוצעו מטעם מרכז שלם ועמותת אלע"ד בחסות אקדמית של המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים. החפירות התקיימו בשיתוף עם רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים.
"הבולה התגלתה שלמה, וניתן היה - אחרי הברשה קלה - לקרוא בה את שמו של גדליהו בן פשחור", תיארה ד"ר מזר את שמצאה. "נותרנו נדהמים. מצד אחד, כל-כך לא סביר למצוא בולה שברירית כזאת בתנאי חפירה, ומצד שני, הגיוני מאוד למצוא דווקא כאן את הבולה של גדליהו בן פשחור, במרחק של מטרים ספורים מהמקום שבו מצאנו קודם לכן את הבולה עם שמו של יהוכל בן שלמיהו, שכן שני השרים הללו נזכרים זה לצד זה בטקסט המקראי, בתור שרים המשרתים יחדיו בממלכת צדקיהו".
החייאת סיפורי התנ"ך אין אלה הפעמים היחידות שמתגלות בולות בעיר דוד. בשנת 1982 גילה יגאל שילה מצבור בולות בשכבת החורבן של סוף ימי הבית הראשון במבנה הסמוך לחפירה שלנו ושימש ככל הנראה ארכיון ציבורי. על גבי 45 בולות מן המצבור מופיעים עשרות שמות עבריים וביניהם שמו של גמריהו בן שפן, המוזכר גם הוא בתנ"ך ושימש שר וסופר בימי המלך יהויקים (608-597 לפני הספירה).
עד כמה ממצא כזה הוא נפלא ומיוחד ניתן להבין רק כאשר מחזיקים ביד את טביעות הטין הזעירות שהתגלגלו כאלפיים ושש מאות שנים בשפכי החורבן, הגיעו לידי החוקרים ללא פגם, ועדיין ניתן לקרוא בהן בבהירות את השמות החתומים בהן במלואם. לא לעיתים קרובות נקרות לארכיאולוגים תגליות כאלו של דמויות ממשיות המנערות מעליהן את אבק ההיסטוריה ומחיות את תיאורי המקרא באופן מוחשי כל כך.
