הבונקר שבו קיוו שליטי מזרח גרמניה, ובהם אריך הונקר שהיה מנהיג גרמניה המזרחית בשנות ה-70' וה-80', להישאר בחיים במלחמה גרעינית, נפתח זו פעם ראשונה לקהל הרחב.
בבונקר היו שני מטבחים ומרכז בקרה לדאוג לצרכי השליטים. מרכז הפיקוד התת-קרקעי יהיה פתוח לקהל הסקרנים רק שלושה חודשים, קודם שייאטם לנצח.
בונקר מס' 17/5001 נבנה ביער כ-40 קילומטר מצפון לברלין, והוא משמש תזכורת מצמררת למתיחות במלחמה הקרה שאיימה לזרוע הרס הדדי במקרה של עימות בין ארצות הברית לברית המועצות. אגף המגורים של הונקר, שקירותיו מצופים בלינוליאום וטפטים בכל גווני הבז', מהווה גם תזכורת לטעם הקיטש הנורא של המעצבים מעבר למסך הברזל.
בניית הבונקר החלה בחשאי ב-1978 ונמשכה חמש שנים. לכפריים מהישוב הסמוך פרנדן לא נאמר דבר, והם האמינו שמדובר בבניית סילו חדש לטילים. למעשה, רוקנו שליחי המשטר המזרח גרמני גבעה מקומית מתוכנה, והתקינו בתוכה בונקר פיקוד ובקרה שקיוו כי יוכל לעמוד במהלומה גרעינית ישירה.
הבונקר התלת-קומתי, שלהקמתו השתמשו ב-85,000 טונות בטון, היה בגודל 65 על 45 מטר. הוא כוסה בשכבת פיצוץ בעובי ארבעה מטרים שנועדה לגונן על מנהיגי מזרח גרמניה מפני ההתפוצצויות שיתרחשו מעל פני הקרקע. מערכת מסננים הגנה עליהם מפני פגיעה רדיואקטיבית או ביולוגית.
האגף החשוב ביותר בבונקר נבנה בתוך קוביות צפות של 500 מטרים מעוקבים בטון מזוין, שריחפו בחלל הגבעה על כבלים ענקיים. המערכת איפשרה למבנה לנוע כמו מטוטלת בעת מהלומה גרעינית ולספוג טוב יותר את השפעתה.
"יש בבונקר שבע יחידות עצמאיות על-גבי פלטפורמות צפות", מסר הנס הנזל, מנהל רשת הבונקרים של ברלין בסיור לעיתונאים. "הן יכלו לנוע 40 סנטימטר לכל כיוון". רשת הבונקרים של ברלין היא קבוצת מתנדבים שתדריך סיורים של שעתיים או יותר בתשלום. הקבוצה שיתפה פעולה זמן רב עם רשות היערות של ברלין, שהשגיחה על האתר מאז יצא ממנו הצבא גרמני ב-1993.
כעבור כעשר שנים פרצו חובבים נלהבים את המנעולים של משרד היערות שהיו מותקנים בכניסה למנהרת הגישה לבונקר, ומאז חדרו לתוכו מטיילים ונדדו באגפי הטיהור, בקסרקטינים, במטבחים ובחדר הבקרה. אבל גם גנבים הגיעו, והפשיטו את האתר מחלק נכבד מהציוד שהיה בו, לרבות כבלי הנחושת היקרים.
הונקר היה שם רק פעם אחת השלטונות התירו באחרונה לרשת הבונקרים של ברלין להפעיל לזמן קצר סיורים בתשלום, שיממנו את תוכניתה לאטום את האתר אחת ולתמיד. במקום כבר הותקנה מערכת אבטחה, וכעת מתעדים את הבונקר כולו. בתוך שנתיים יותקן סיור וירטואלי באתר.
קבוצת המתנדבים מציינת כי היא אינה יכולה להרשות לעצמה להגן על האתר לאורך זמן, אך גם אינה רוצה להשמיד אותו. לכן, הוחלט לאטום אותו מאוקטובר.
הונקר עצמו ביקר בבונקר 17/5001 רק פעם אחת, ל-15 דקות, לאחר השלמתו ב-1983. באתר האינטרנט של רשת הבונקרים של ברלין, מועלית ההשערה שהשליט המזרח גרמני הוטרד מהמחשבה שייאלץ לשהות במקום כזה בעת הצורך. האפשרות לשהות במקום לא הייתה יכולה להיות ממושכת יותר מ-14 יום, משום שמשאבי הבונקר, בעיקר מים, אוויר ומזון, לא הספיקו לפרק זמן ארוך יותר. לאחר מכן, היה על אנשיו של הונקר להוביל אותו ברכב משוריין לשדה תעופה קרוב, ולפנותו לברית המועצות.
"הבונקר נראה מוזר או מעוות", אומר אזרח גרמני ששירת בו בתקופת שלטון הונקר. "אבל המלחמה הקרה היא שהייתה מוזרה. לשני הצדדים".
