זוג של זיקיות סיני הזדווגו ביום חמישי ב"חי רמון" של רשות הטבע והגנים. המחזה היה אל מול עיניו של גל וין, מנהל האתר, שאף שלף מצלמה ותיעד את האירוע הנדיר, שתי דכות אורכו.
"לאחר ההזדווגות הקצרה, הזכר הלך מעט אחרי הנקבה, אחז בזנבה - ולבסוף הם טיפסו על ענפים נפרדים לנוח", סיפר וין. "הזכר שב לצבעיו הרגילים תוך עשר דקות, הנקבה נותרה בדוגמת ההזדווגות שעה ארוכה לאחר מכן". לאחר מכן גילה מדוע הייתה ההזדווגות קצרה- הנקבה, כך התברר, כבר נמצאת בהריון...
לא מטילה קללה הזיקית היא אחת מהלטאות המוכרות ביותר בארץ (בשמה), אך למעשה היא הנציגה היחידה למשפחת הזיקיתיים בארץ, ולה שני תתי מינים. תת המין הדרומי נקרא זיקית סיני, והוא נפוץ בעיקר במערב הנגב וצפון סיני. הזיקית היא לטאה השוכנת לרוב על עצים ושיחים (בניגוד ללטאות רבות אחרות), וגופה מותאם לכך היטב: רגליה ארוכות ומפותחות, אצבעותיה מאוחות בשני כיוונים שונים ולהן טפרים ארוכים - כל זאת מאפשר לפיתה הדוקה של הענפים; הזנב ארוך וגמיש ומשמש גם הוא ללפיתת ענפים - מעין רגל חמישית; ובנוסף, כל אחת מעיניה נעה בנפרד, דבר העניק לה ראיה מרחבית - לשם לכידת טרפה במרחב שסביבה (ולא על המישור, כמו ברוב מיני הלטאות). היא ניזונה מחרקים ופרוקי רגליים אותם היא צדה באמצעות לשונה הארוכה והמהירה.
הזיקית, כידוע, משנה את צבעיה וזאת בתגובה לגורמים רבים - ביניהם חום גופה ומצב רוחה של הזיקית - ולאו דווקא צבע הרקע עליו היא נמצאת. צבעיה משמשים, בין היתר, לתקשורת עם זיקיות אחרות, וזאת למרות שמדובר בלטאה יחידאית - כזו שאינה מקבלת יפה זיקיות אורחות בתחומה. כאשר היא כועסת, הזיקית מתפתלת ונושפת אוויר בזעם ובפה פתוח, התנהגות שהעניקה לה את שמה המדעי וכן היוותה השראה לאמונה הטפלה - שזוהי דרכה של הזיקית להטיל קללה על המציקים לה...
ממתינים לסתיו כעת ממתינים בחי רימון לעונת הסתיו. אז צפויה הזיקית להטיל את ביציה. ביצי הזיקיות מודגרות כל החורף באדמה, דבר שהוא יוצא דופן לזוחלים, שלהם דם קר. למרבה הצער, עתידן של הזיקיות בישראל בסכנה. בתי הגידול של הזיקיות נפגעים והן נטרפות במספרים גדולים על-ידי חתולי בית ועורבים, ולעיתים גם נלקחות על-ידי בני אדם כחיות מחמד, במקום להשאיר אותן בטבע.
