חלחול חובת השימוע לגופים פרטיים. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים הורה (יום א', 3.8.08) למכון שכטר, המכשיר את ראשי הקהילה הקונסרבטיבית ("מכון רבנים"), לפצות מרצה למוזיקה בגין פיטוריו באמצעות שיחת טלפון. השופטת שרה שדיאור קבעה כי פיטורי המרצה, אורי אהרון, בטלפון "אינם מסגרת נאותה ביחסי עובד ומעביד להסדרת היחסים או הפסקתם".
המרצה גם טען באמצעות בא-כוחו עו"ד אהרון שטכלברג כי הוא זכאי לפיצויים מאחר שפוטר ללא עריכת שימוע כדין. המכון טען מנגד באמצעות בא-כוחו עו"ד עשהאל יאיר כי מדובר בגוף פרטי ולא דו-מהותי, בשל העובדה כי אינו ניזון מכספי המדינה, ולפיכך אינו מחויב בעריכת שימוע לפני פיטורים.
השופטת דחתה את טענת המכון, וקבעה כי "זכות השימוע קמה גם בגופים פרטיים בהיותה זכות יסוד". מכון שכטר לדבריה, הוא "גוף דו-מהותי גם אם לא הייתה קמה לו כל הכנסה מטעם המדינה או כל קופה ציבורית...די בכך שמדובר בגוף בעל משמעות ציבורית ומסר ציבורי הפועל לטובת הכלל ולמעשה במקרה שלפנינו מדובר במוסד אקדמי האמור להנחיל השכלה".
השופטת הוסיפה כי "דו מהותיות אינה רק במובן הכספי של מקורות המימון של גוף אלא גם במהות הערכית ובמשמעות שיש לו מבחינת תוכנו ותפקודו, בפרט בהיותו מוסד חינוכי המכשיר תארים אקדמיים". לפיכך לדבריה, מכון שכטר הוא "גוף דו מהותי" והוא היה חייב בעריכת שימוע.
בית הדין קבע כי על מכון שכטר לשלם למרצה 2,680 שקלים, שכרו לחודש אחד.
