בית המשפט המחוזי בירושלים חייב את הממונה על המחוז במשרד הפנים ואת העיריה לתת להיברו יוניו קולג', שהוא המוסד האקדמי של התנועה הרפורמית להכשרת רבנים, הנחה של שני שלישים מהארנונה על המבנים המשמשים בו לפעילות אקדמית של סמינר. בכך קיבל השופט משה סובל עתירה של היברו יוניון קולג' בעניין זה. השופט חייב את משרד הפנים לשלם לעותרים את אגרת המשפט בסך של 1,676 שקל ושכר טירחת עורך דין בסך 10,000 שקל.
מהעתירה עולה כי משרד הפנים והעיריה הכירו בכך ששטח בית הכנסת, גן הילדים והחניון העילי בקמפוס שברחוב דוד המלך 13, פטורים מתשלום ארנונה. כמו-כן הוענקה הנחה לספרייה הפועלת בנכס. בעתירה נדרשו לתת הנחה בשיעור שני שלישים מתשלומי הארנונה החלים על יתר חלקי הנכס. דרישה זו נדחתה על-ידי המשיבים, ועל כך באה העתירה.
העתירה התבססה על פקודת מסי העיריה, המעניקה הנחה למוסד דתי או למוסד חינוך המפעילים סמינר. הממונה על המחוז במשרד הפנים דחתה בקשות להנחות כאלה.
הממונה על המחוז דחתה את הבקשה לקבל הנחה כמוסד חינוך, בנימוק שהקולג' אינו מקיים את אחת המטרות המנויות בפקודה, שהן: גן ילדים; בית ספר; סמינר; ובית ספר מקצועי. היא ציינה הרשימה אינה כוללת מוסד להשכלה גבוהה או מוסד להכשרה מקצועית על-תיכונית. מסיבה דומה החליטה הממונה שלא להכיר בקולג' כמוסד דתי, שכן הוא אינו עונה על רשימת מטרות, שאינן כוללות מוסד להשכלה גבוהה או להכשרה על-תיכונית אחרת.
בפסק הדין שקיבל את העתירה קבע השופט סובל כי החלטות הממונה אינן מתמודדות עם העובדה שאחת המטרות המזכות בהנחה מארנונה כמוסד דתי או כמוסד חינוך, לפי הפקודה, היא: "סמינר". הממונה השיבה כי "'סמינר' משמעותו מוסד שבסיום הלימודים בו התלמיד מקבל תעודה על הכשרתו הכללית כמורה או כמחנך". מאחר שרוב הסטודנטים של העותר לומדים בו שנה אחת בלבד ("התוכנית האמריקנית"), ולאחר מכן חוזרים לארצות-הברית ומשלימים בה את חוק לימודי היהדות שנתיים עד ארבע שנים נוספות, לא ניתן, לטענת הממונה, לראות בתוכנית זו משום "סמינר" אלא רק מתכונת של קורסים בודדים מתוך התוכנית הכוללת. רק מיעוט מהסטודנטים לומדים ב"תוכנית הישראלית" להכשרת רבנים, שכל הלימודים בה מתקיימים בירושלים במשך ארבע שנים, ובסיומם מקבלים הסטודנטים הסמכה לרבנות.
הכשרת מנהיג דתי אינה רק טכנית אבל השופט קבע כי העובדה ש-70-60% מהסטודנטים לומדים בקולג' בירושלים רק בשנה הראשונה מתוך 5-3 שנות התוכנית, אינה משנה את היותו "סמינר", שהרי אותה שנה ראשונה הינה חלק אינטגרלי ובלתי-נפרד מתוכנית ההכשרה של הרב, החזן או המחנך הרפורמי." כשם שמבנה המשמש לבית ספר נהנה מהנחה בארנונה, גם אם באותו מבנה לומדות רק חלק משכבות הגיל של בית הספר, תוך שהשכבות האחרות לומדות במבנה אחר, כך גם מבנה המשמש לחלק משנות הלימוד של סמינר להכשרת רב, חזן או מחנך יהודי נהנה מההנחה המוענקת בסעיפים הנזכרים לסמינר אף שיתר שנות ההכשרה מתקיימות במבנה אחר של אותו מוסד, יהיה מיקומו אשר יהיה. מבחינת התכלית של מתן ההנחה על-פי הפקודה, אין כל הבדל בין זה לזה", כתב השופט.
"הכשרת אדם לכהונת מנהיג או מחנך דתי אינה הכשרה טכנית ואינה הכשרה הכרוכה בהעברת ידע גרידא. אדם האחראי על סיפוק צרכיו הדתיים של הציבור נדרש, לצד הידע, להיות בעל מטען מוסרי, אנושי וערכי גבוה" הוסיף השופט.
השופט ציין כי מסקנה זו הופכת למעשה את הדיון בשאלה אם מדובר גם ב"מוסד דתי", למיותר. עם זאת, קבע שמוסד המפעיל תוכניות להכשרת רבנים, חזנים ומחנכים יהודיים הינו "מוסד דתי", וכי היותן של התוכניות הללו בגדר "סמינר" גם הן הופכות את הקולג' ל"מוסד דתי".
