אלון כהן תבע את נציגות הבית המשותף מרחוב כנפי נשרים 3 ירושלים ואת חברת הביטוח מנורה בע"מ בבית משפט השלום בעיר לאחר ששלט נפל על ראשו. מכתב התביעה עלה שנציגות הבית תלתה שלט בכניסה לחניה וכשעבר התובע במקום, נפל השלט על פדחתו ופצע אותו. "השלט נתלה בגובה שיצר סכנה לעוברים ושבים". לדבריו, החתך גרם לכאב וסבל הותיר "קו" בפדחתו. התובע ביקש פיצוי בגין כאב וסבל שנגרם בעטיה של רשלנות הנתבעים.
בכתב ההגנה טענו הנתבעים שלא מדובר במקום המיועד להולכי רגל, אלא לרכבים, והתובע לא היה אמור לעבור במקום. כמו-כן שהשלט גדול ובולט ולא ניתן "לפספסו" ואם התובע לא ראה אותו אין לו אלא להלין על עצמו. לדברי הנתבעות, לחובתו של התובע רובץ אשם תורם בשיעור גבוה ויש לדחות את התביעה.
לאחר דיון שהתקיים בחודש אפריל השנה, הודיעו הצדדים שהם מסכימים שבית המשפט יפסוק בתיק על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. הצדדים ביקשו להגיש סיכומים קצרים ובסיומם יינתן פסק הדין.
השופט רם וינוגרד, פסק בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, כאמור במסגרת אותה פשרה, וחייב את הנתבעים לשלם לתובע 1,000 שקל כולל שכר טירחת עו"ד וזאת לאחר שעיין במסמכים ובתמונות של מקום הנזק. נקבע שכל אחד מהצדדים ישא בהוצאותיו.
"בקביעת שיעור הפיצוי הבאתי בחשבון את הקושי הטמון בהטלת אחריות במקרה נשוא התביעה, הן לנוכח מיקום השלט בחצרי הנתבעות, והן בשל העובדה כי נראה לכאורה שאכן קיימת דרך בתוך המגרש לעקיפת עמדת השומר (המקום בו עבר התובע מיועד לרכבים), והן בשל גודלו של השלט והשפעת עובדה זו על שאלת האשם התורם. נדבך נוסף שניתן לו משקל לצורך ההכרעה נודע לשאלת הנזק. הפצע, שהחלים זמן לא רב לאחר האירוע והותיר קו בפדחת לתקופה מסוימת (לכל הפחות עד לתמונה שצולמה חודש לאחר האירוע), גרר מן הסתם כאב ואי נוחות כלשהם. עם זאת, נראה כי מקרה מעין זה הוא גבולי למדי, כאשר יתכן שבא הוא עד לשערי הוראת סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שעניינה בדבר של מה בכך". השופט הוסיף שמאחר והצדדים הסכימו להכרעה על דרך הפשרה התובע פטור מתשלום יתרת האגרה.
