השופטת אנה שניידר, מבית משפט לתביעות קטנות בירושלים, קבעה לפני שבוע וחצי בפסק דין חשוב, שלא כל מוות של קשיש סיעודי במחלקה סיעודית בבית אבות או בבית חולים לחולים כרוניים יגרום להחרגת פוליסה רגילה של נוסעים לחו"ל. אם הקשיש אושפז בבית חולים ומת - תחול החריגה לפוליסה.
אביבה וויקטור קריאף תבעו את חברת הביטוח כלל בע"מ בסכום של 3,180 שקל לאחר שביטלו חופשה ברגע האחרון ולא קיבלו פיצוי מחברת הביטוח. מכתב התביעה עלה שהזוג שאמור היה לנפוש בטורקיה, עם בתם וחברתה, בחודש פברואר אשתקד, רכש מהנתבעת פוליסת נוסעים לחו"ל רגילה וחתם על הצהרה שהכיסויים בפוליסה כפופים לתנאי החרגה שפורטו בה. יום לפני הטיסה, נפטרה אמה הקשישה של התובעת בבית החולים שערי צדק לאחר שהועברה לשם ממחלקה סיעודית בבית אבות.
מחיר החבילה הסתכם ב-320 דולר לאדם וחברת הנסיעות החזירה 170 דולר לאדם. חברת הביטוח סירבה להחזיר את ההפרש בטענה שמקרה הפטירה לא היה מכוסה בפוליסה והתובעים חלקו עליה. לטענת התובעת, בעת רכישת הפוליסה לא ידעה שאמה אושפזה בבית החולים שערי צדק יומיים קודם לכן, ודבר מותה של האם נודע לה מפי אחותה שעות ספורות לפני הטיסה.
בכתב ההגנה טענה חברת הביטוח שהפוליסה לא חלה והמקרה נכנס בשעריו של החריג בסעיף 10 בו נקבע שלא תחול חובת תשלום בגין תביעות הנובעות או הקשורות ב: "מותו או אשפוזו הבלתי צפוי של קרוב משפחה כהגדרתו בפוליסה, הנובע ממחלה או מום גופני שקרוב המשפחה היה לוקה בהם בהיכנס ביטוח זה לתוקפו או משך שישה חודשים לפני כן". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
בפסק הדין, כאמור, דחתה השופטת אנה שניידר, את התביעה לאחר שקבעה שהחריג שבסעיף 10 לפוליסה חל והתובעים אינם זכאים לתגמולי ביטוח והיא חייבה אותם לשלם לנתבעת 500 שקל הוצאות משפט בתוך 30 יום. לדברי השופטת,
טענתה של התובעת שלא ידעה שאמה אושפזה למשך יומיים בבית חולים, תמוהה. "כלום סביר להניח שאחותה של התובעת, שכנראה טיפלה באם בצורה קרובה יותר מאשר התובעת, לא הודיעה לתובעת על העברתה של האם מבית אבות לבית חולים? העברתו של אדם בן למעלה מ-80 מבית אבות סיעודי, בו הוא שוהה דרך קבע, לבית חולים אינה נעשית לצורכי 'טיול כיף' אלא כתוצאה מכורח הנובע מהחמרה, במצבו הרפואי, אשר בית האבות אינו מסוגל להתמודד עמה. אין בידי לקבל את הטענה שההודעה על ההעברה לא נמסרה לתובעת מיד עם ביצועה. אם בנסיבות אלה בחרו התובעים בכל זאת להמשיך ולתכנן את הנסיעה לחו"ל, ואף רכשו את הפוליסה תוך נטילת סיכון לעניין מצבה של האם - אין להם להלין אלא על עצמם". השופטת שניידר, הוסיפה שאילו האם נפטרה בבית האבות הסיעודי, הייתה קובעת שהחריג בסעיף 10 לפוליסה אינו חל.
"ההיגיון מחייב שאדם קשיש שנכנס למחלקה סיעודית בבית אבות, סובל ממחלות כאלה ואחרות ולכן, על פני הדברים, בעת רכישת הפוליסה על-ידי התובעים הייתה אמה של התובעת בגדר מי שלקה ב-'מחלה או מום גופני', כאמור בסעיף 10 לפוליסה, ולכאורה חל החריג הפוטר את הנתבעת מתשלום תגמולי ביטוח. מאידך, אין זה סביר לפרש שכל אדם שקרוב משפחתו מדרגה ראשונה, שהוא קשיש ומאושפז במחלקה סיעודית בבית אבות או בבית חולים לחולים כרוניים, יהא נדון, לעתים למשך שנים, ל-'כליאה' בישראל ולחילופין לסיכון שיפסיד את כרטיסי הטיסה בעת ביטול נסיעה עקב פטירתו של אותו קרוב משפחה בבית האבות. הרי במקרה כזה, המוות הוא תמיד 'צפוי' אלא שאיש לא יודע מתי בדיוק יתרחש.
לפיכך, נראה שטובת הציבור מחייבת לפרש את סעיף 7 (א) לפוליסה בצורה מרחיבה, כך שהכיסוי הביטוחי יחול גם במקרה של מוות מהסוג שתואר לעיל, וזאת גם אם נרכשה פוליסה רגילה ולא פוליסה משופרת".
