לדור יוצא נגד הדיווחים המעוותים בתקשורת

פרקליט המדינה משה לדור פתח במסע הסברה בקרב אנשי הפרקליטות, כדי להסביר את מהלכי התביעה בפרשת אולמרט-טלנסקי ובפרשת אולמרט-ראשונטורס. כבר בפתח אגרתו לפרקליטים הוא כותב, כי הוא עושה זאת, בין היתר, "משום שבתוך רצף הפרסומים בתקשורת מן העת האחרונה, נכללים גם תיאורים מסולפים - הן באשר לעובדות עצמן והן באשר לטענות שהשמענו בבתי המשפט, המשמשים בסיס לאמירות ערכיות ולהשמעת ביקורת (או תמיכה) של גורמי חוץ לגבי המהלכים שננקטו בחקירות הללו".

• ראו: האגרת המלאה של לדור

לדור מציין, כי הסכנה היא שתשתית חסרה או לא נכונה תתקבע בתודעת מי מאיתנו ולתביא להסקת מסקנות בלתי מבוססות. בנסיבות אלה, הוא מדגיש, "סברתי - שלפחות "אצלנו בבית", בתוך הפרקליטות, תשמשנה עובדות האמת תשתית ונקודת מוצא לבחינה ולביקורת - לשבט או לחסד - של השיקולים ושל ההחלטות שקיבלנו בחודשים האחרונים בנושא זה". לדור מקפיד באגרתו שלא לחרוג מהמידע שהוצג בפני בית המשפט בהליך העדות המוקדמת של טלנסקי. באגרתו מפרט לדור שלב אחר שלב את המהלכים וההתפתחויות בפרשת טלנסקי ומעט על ראשונטורס. להלן עיקרי הדברים:

• החקירה - מקור החשדות נמצא ביומנים הממוחשבים שניהלה שולה זקן, מנהלת לשכתו של אולמרט, בעת שכיהן כשר התעשיה והמסחר. היומנים כללו תרשומות מהן עלה לכאורה כי נתקבלו מטלנסקי מעת לעת כספים עבור אולמרט - חלקם נשארו בידיו וחלקם נמסר לידי עוה"ד אורי מסר. פשרם של התשלומים לא היה ידוע. טלנסקי - שהינו אזרח אמריקני, הובא לחקירה זמן קצר לפני שעמד לצאת לחו"ל. נדרשו צווים מתאימים כדי להחזיקו בארץ לשם חקירתו. כבר בהודעתו הראשונה הוא אישר כי נהג להעביר לידי אולמרט - במישרין ובאמצעות זקן - בארץ ובחו"ל, סכומי כסף במזומנים. החשד שעלה אז וממשיך ללוות את ההליכים בפרשה זו הוא, כי העברות הכספים הללו נעשו, מסיבות שונות, בניגוד לחוק. ההחלטה להעידו בעדות מוקדמת הייתה כדי לשמר את העדות - מפיו של השותף לאירועים ול"סיפור המעשה", התקבלה לאחר שעלה חשש כי אם טלנסקי יעזוב את ישראל ולא ישוב עוד, במיוחד נוכח זאת שהוא עצמו חשוד בעבירות. ההחלטה על העדות המוקדמות התקבלה "על-דעת היועץ המשפטי לממשלה ובהסכמה מלאה של כולנו - לפנות לבית המשפט ולבקש כי יורה על גביית עדותו המוקדמת של מר טלנסקי".

• הבקשה לעדות מוקדמת - באגרתו כותב לדור, כי הסיבות להחלטה להעיד את טלנסקי בעדות מוקדמת היו נכונות "הן בעת הגשת הבקשה, ולטעמי הן עדיין תקפות, שעה שנמצאים אנו בעיצומה של שמיעת העדות". בין השיקולים שעמדו לנגד עיניו: טלנסקי הוא בן 75; הוא ראה עצמו ידידו של אולמרט; הוא לא הגיע מיוזמתו אלא נלקח מביתו לחקירת משטרה בעת ששהה בארץ בביקור משפחתי; הוא עצמו היה (ועודנו) חשוד בפרשה כשדבריו במשטרה, בהצטרפם אל שאר הראיות שנגבו במהלך החקירה, אפשר ומסבכים גם אותו בעבירות; ההערכה הייתה שאם לא יגיע מרצונו לחקירה או למשפט עתידי, לא תהיה למדינה יכולת ממשית לאכוף עליו את ההתייצבות; בשולי הדברים, כותב לדור, נלקחה בחשבון גם תחושתו הסובייקטיבית של טלנסקי, כשהעלה חשש מפגיעה על-ידי מאן-דהוא "שיישלח על-ידי אולמרט". לדור מציין כי די בכך שזו תחושתו של טלנסקי – "כמובן שלא קיים שום חשש שכזה במישור האובייקטיבי" – כדי לקחתה בחשבון בשאלה מה הסיכויים שטלנסקי "יתנדב" מרצונו לשוב ולתת עדות במשפט. "על ההחלטה האמורה הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט העליון, אשר דחה אותו. מכאן, שששת שופטי שתי הערכאות קיבלו עמדתנו בלא שמי מהשופטים הסתייג ממנה".

• הערות לעניין התנהלותנו במהלך הבקשה, הערעור ושמיעת העדות - לדור מבקש להדוף את הטענות שהועלו באשר למניעים שהביאו להגשת הבקשה להשמעת העדות המוקדמת, ובאשר לנחיצותה. לדור מציין: הדגשנו פעמים רבות כי מטרת העדות המוקדמת היא לשמרה והחלטה באם להגיש כתב אישום תתקבל רק בסיום החקירה; אין בסיס לטענה כאילו מטרת בקשתנו להעדה מוקדמת הייתה "פתיחה במשפט ציבורי" נגד ראש הממשלה "במטרה להדיחו" מבלי שהוגש כתב אישום; מלכתחילה ביקשנו לקיים את העדות המוקדמת בדלתיים סגורות, ובאמצעות צווים לאיסור פרסום, אך סניגוריו של אולמרט לא הצטרפו לעמדה זו; לא טענו בשום שלב שטלנסקי אינו מתכוון (סובייקטיבית) להגיע לישראל למסירת עדות לכשיוזמן. נהפוך הוא: הדגשנו כי הנחתנו היא כי טלנסקי מתכוון כיום לקיים את דבריו, אך הוספנו כי – על-פי דינאמיקות שונות, שאיננו יכולים באורח מלא לצפותן מראש, קיים סיכון של ממש כי הלכה למעשה - טלנסקי לא יגיע למסירת העדות בעת עתידית, וזאת נוכח הנימוקים שצויינו לעיל; קיים כשל עמוק בטענה שעולה מפי דוברים ויחצ"נים, כאילו הגעתו של טלנסקי להמשך עדות בבית המשפט מהווה הוכחה לכך כי להערכת הסיכון שהשמענו לא היה כל בסיס. יש לזכור כי קיים פער עצום בין נכונות להתייצב בביהמ"ש במועד עתידי בלתי ידוע לבין נכונות לחזור ולהגיע לחקירה נגדית בעקבות עדות ראשית שכבר נשתמרה בתיק ביהמ"ש; לא מבחן התוצאה הוא המתאים וההולם לצורך בחינת סבירות ההחלטה לפנות בבקשה להשמיע את העדות המוקדמת, אלא אך ורק ההיגיון והעילה לבקשה כפי שאלה בוססו על-פי סט העובדות כפי שהיו מוכרות לנו במועד הגשתה; חומרי חקירה הועברו לסנגורי המשיבים כדי שישמשו אותם בין היתר לצורך החקירה הנגדית, וזאת למרות המחיר הממשי והכבד שהיה צפוי כתוצאה ממסירתם בעת שעדים וחשודים ממשיכים למסור גרסתם, והמשיבים וסנגוריהם מעודכנים באופן רציף על חקירות אלו.

• פרסומים בתקשורת - לדור מגלה באגרתו, כי ההודעה המסודרת שהוציאו במשותף הפרקליטות והמשטרה בפרשת אולמרט טורס מייד עם סיום עדותו הראשונה של אולמרט בפרשה, הוצאה כדי למנוע פרסומים מעוותים ומסולפים כפי שאירע בפרשת המעטפות. "ואמנם, לדעתנו, בכך צומצמה תופעת הפרסומים המעוותים באשר לחשדות הללו; לדור יוצא נגד מכת ההדלפות. "אני מיצר מאוד על פרסום ראיות שהגיעו בדרך שאינה מוכרת לי אל אמצעי התקשורת. כידוע, בין אלה היו גם תמלילים של נחקרים, לרבות מחקירתו של ראש הממשלה עצמו. אין לי שום סיבה להניח כי חומר זה, אשר הועבר זה מכבר לצוותי ההגנה (ארבעה משרדי עורכי דין) ומהם למשרד יחסי ציבור, נמסר לתקשורת דווקא מידי אנשי מערכת אכיפת החוק". לדור מגלה, כי בהובלת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, "נעשים מאמצים לאיתור דרכי ההגעה של החומרים הללו לידי התקשורת, ונשקלים מהלכים מעשיים לצמצום התופעה בעתיד"; זכות הציבור לדעת את האמת, אך "פרסומים המוקדמים לשעתם, כביכול על-פי ההשקפה כי לציבור זכות לדעת פרטים על כל מהלך ביניים של חקירה (פרטים נכונים או שאינם כאלה), אינם משרתים זכות זו". אדרבא, קובע לדור, "הם עשויים לפגוע בחקירה ובסיכויי רשויות האכיפה להגיע לחקר האמת, ועל-כן הם גם לא פעם מחבלים דווקא במתן מענה הולם לאינטרס הציבורי – האינטרס לדעת את האמת".

• מדוע החליט לדור להתייצב בעצמו - לדור מסביר באגרתו מדוע החליט להתייצב בעצמו בבית המשפט בהליכי ההעדה המוקדמת של טלנסקי. "התלבטתי האם להצטרף לצוות הפרקליטים ולהתייצב אישית בדיונים... החלטתי לבסוף להופיע גם בעצמי בהליכים אלה. עשיתי זאת בעיקר מהטעם הערכי, כי בתיק זה, ובנסיבות אלה, נכון יהיה כי אתייצב בתפקידי הנוכחי בבית המשפט, ובכך גם אשא באחריות אישית למשמעויות שעשויות לנבוע ממהלך ייחודי זה".