לא בכל יום מותח בית המשפט לתביעות קטנות, ביקורת נוקבת על בעל דין וקובע שהגיש תביעה למטרת רווח, כפי שעשה במקרה הבא. רגינה באסטקאר תבעה את שטראוס גרופ בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות ברמלה בסכום של 15,000 שקל לאחר שבנה מצא שערה במעדן חלב, "ועשה לי טרור בבית". לדבריה, הוצע לה ארגז מעדנים כפיצוי והיא סירבה.
בכתב ההגנה השיבה הנתבעת שמאחר שלקוחותיה חשובים, התייחסה בכובד ראש לתלונת התובעת וביקשה לבדוק את המוצר ואת השערה אך לשווא. לטענתה, הציעה לפצות את התובעת במעדנים, למרות שהמוצר לא הובא לבדיקה, ונתקלה בסירוב. כמו-כן שייתכן שמדובר בשערה של התובעת או של בני משפחתה. "לא הוכח שמדובר במוצר שלנו וכי היה בו פגם". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
בדיון, שאלה השופטת אסתר נחליאלי-חיאט, את התובעת כיצד חישבה את סכום התביעה וזו השיבה: "עצם העובדה שהילד עשה בלגאן, זה לא ילד רגיל, הוא עשה לי טרור". בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחתה השופט את התביעה, בהעדר הוכחה, ובנסיבות העניין לא הטילה הוצאות על התובעת למרות שבזבזה זמן שיפוטי ואת זמנה של הנתבעת. לדברי השופטת, התובעת לא הוכיחה שהמעדן מתוצרת התובעת ולא הציגה קבלה המעידה על רכישתו. כמו-כן שהתנהגות הילד, אינה מהווה עילה בת פיצוי והעובדה שנגעל מהשערה, אינה מקנה זכות משפטית לפיצוי.
השופטת קבעה שהנתבעת התנהלה באופן חיובי והציעה לתובעת פיצוי למרות שלא הוכח שהמעדן מתוצרתה. בפסק הדין נמתחה ביקורת נוקבת על התובעת: "לא היה ראוי להגיש תביעה זו, ואני סבורה שבתי המשפט לתביעות קטנות נועדו לעזור לאזרח הקטן הנפגע ממעשה עוולה, ממעשי הרשויות ומגורמי נזק אחרים ונותנים בידיו כלים זולים, נוחים שאינם נוקשים למימוש פיצוי בגין נזקים שנגרמו להם, אך אין לנצלם למטרות אחרות. המקרה שהביאה התובעת לדיון אינו המקרה שלשמו הוקם מוסד התביעות הקטנות - להפך. ממקרה זה למדתי שהליכי בית המשפט לתביעות קטנות מנוצלים לרעה. האופן הפשוט של הגשת תביעה שנועד לעזור לאזרח הקטן, לתקן את העוול שנגרם לו, מנוצל לרעה עת מוגשת תביעה סתמית ללא הכנת כתבי טענות מנומקים ומסודרים, ללא הצבעה על נזק שנגרם לתובעת וממילא לא נקשר הקשר הסיבתי בין טענותיה לבין נזק שכלל לא הוכח, וכל שעשתה היה שרבוט סתמי של טענות סתמיות בצפייה לרווח כלכלי, כפי שאמרה התובעת התמימה בעצמה, וזוהי תביעה הנכללת בין התביעות שכל מטרתן היא קבלת רווח".