עיזבון ויורשי המנוח סימן מיכל ז"ל (תובע 1), רבקה מיכל (תובעת 2), רחמים מיכל (תובע 3), אורן מיכל (תובע 4) הגישו תביעה נזיקית נגד אסתר מיכאלי, לבית משפט המחוזי בירושלים לאחר שרצחה את התובע 1 ופצעה את בניו, תובעים 3-4.
מכתב התביעה עלה שהנתבעת, הייתה בעליו של מוסך "לביא" באזור התעשיה בעטרות הסמוך למפעל "סופר דרינק" של המנוח לייצור משקאות קלים, בו עבדו שני בניו, ובין הצדדים נתגלעה מחלוקת הנוגעת לשימוש בשטח חניה שבין המוסך למפעל. הנתבעת טענה שהשטח שייך לה וכך גם התעקש המנוח ובעטיו של הסכסוך הגישה הנתבעת מספר תלונות למשטרה בגין הסגת גבול.
בחודש פברואר 1998, נערכה "סולחה" בין הנצים ונבדקה אפשרות שהמנוח ירכוש את שטח המוסך או חלקו. האסון שאירע כעבור חודש, הוכיח שהיחסים העכורים בין הצדדים נותרו על כנם. בחודש מרס 1998, בשעות הערב, הגיעה הנתבעת למפעלו של המנוח, והשניים ניהלו משא-ומתן בעניין רכישת המוסך. בשעה 20:00, עזב את המפעל תובע 4, כשברכבו שלושה מעובדי המפעל ובחלוף מספר דקות התקשר אליו המנוח וביקש שיחזור ויסיע את הנתבעת. תובע 4 הגיע למפעל וביקש מאחד העובדים לקרוא לנתבעת אך זו סירבה והודיעה שתגיע מיד. כעבור מספר שניות נשמעו שלוש יריות, שירתה הנתבעת במנוח, ומייד לאחר מכן יצאה מהחדר כשהיא ממשיכה לירות לכיוון הרצפה והקירות. בהמשך ניגשה למכונית וירתה בתובע 4 ובעובדת נוספת. כשתובע 3 הגיע למקום הוא נפגע מירי כשניסה לפרוק את הנשק מידיה של הנתבעת.
בחודש אוגוסט 2000, הורשעה הנתבעת בשלוש עבירות על-פי חוק העונשין: עבירה של רצח בכוונה תחילה, עבירה של ניסיון לרצח ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה. בחודש מאי אשתקד לאחר שנקבע שבעת הרצח סבלה מהפרעה נפשית חמורה, נגזרו עליה 25 שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי. בכתב התביעה טענו התובעים לנזקים בגין הפסד השתכרות, הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות, הוצאות סיעוד והפסד שירותי בעל (לתובעת 2).
כתב התביעה המקורי הוגש גם נגד מדינת ישראל וייחס למדינה רשלנות והפרת חובה חקוקה, כשהנפיקה לנתבעת רישיון ירי ובהמשך נמחקה התביעה בהסכמה. המוסד לביטוח לאומי צורף, לבקשתו, לכתב התביעה המקורי כתובע נוסף נוכח החזר גמלאות ששולמו וישולמו לתובעים בסך של 5,873,180 שקל אולם בהמשך נוכח מצבה הסוציאלי והרפואי של הנתבעת, חזר בו הביטוח הלאומי מתביעתו ובית המשפט הורה על דחיית התביעה.
הנתבעת טענה להגנתה שמצבה הרפואי קשה והיא סובלת משיתוק בפלג גופה השמאלי, חירשות ועיוורון חלקי. כמו-כן שמצבה הסוציאלי קשה, אין לה נכסים והיא תלויה בחסדי בני משפחתה.
הצדדים הסכימו שפסק הדין יינתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, חייבה השופטת חנה בן-עמי את הנתבעת לשלם לתובעים 4,300,000 שקל בתוספת 20,000 שקל שכר טירחת עו"ד והוצאות משפט.
