אפרת לוי תבעה את עיריית תל אביב בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 3,000 שקל עקב עיקול ברישום שבוצע בביתה. מכתב התביעה עלה שבחודש אוקטובר אשתקד, הגיעו לביתה מעקלים בעקבות דוח חניה שלא שולם על-ידי בן זוגה, נסים דדיה, ונפתח נגדו תיק בהוצאה לפועל. התובעת הודתה שהייתה בקשר עם דדיה ולדבריה, במועד ביצוע עיקול ברישום, הוא לא התגורר עמה. לאחר שבפעם הראשונה, הגיעו מעקלים לביתה והדביקו הודעת אזהרה לפני ביצוע עיקול ובפעם השנייה ביצעו רישום בעיקול כשבנה פתח להם את הדלת פנתה בתלונה לעירייה.
"נאמר לי שכדי שלא יבצעו פעולות אכיפה בביתי, עליי להמציא לעירייה תצהיר חתום על-ידי עו"ד, או רשם, או פסק דין הצהרתי מבית משפט לפיו המיטלטלין שבדירה שייכים לי, ואין בה רכוש השייך לחייב". התובעת הדגישה שלא פעלה כפי שהורתה לה העירייה עקב מחסור כיס ומטעמים עקרוניים, "שאני לא צריכה להוכיח שהמיטלטלין שמצויים בביתי שייכים לי". התובעת האשימה את העירייה ברשלנות וביקשה פיצוי בשל כך.
העירייה השיבה בכתב ההגנה, שפעלה לאיתור החייב, נסים דדיה, והגיעה לדירתה של התובעת בעקבות מידע שקיבלה. כמו-כן שהתובעת לא פעלה בהתאם להנחיות שבעטין ניתן היה לבטל את העיקול ואין לה אלא להלין על עצמה. העירייה הגישה הודעה צד ג' לחברה שביצעה מטעמה את פעולת העיקול ברישום וביקשה לדחות את התביעה נגדה ולחייב את התובעת בהוצאות.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחה השופט אריה רומנוב, את התביעה ומחק את הודעת צד ג'. התובעת חויבה לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 150 שקל. "השאלה שיש לשאול היא האם הנתבעת וצד ג' התרשלו בכך שביצעו פעולות אכיפה בבית התובעת? אני סבור שהתשובה על כך שלילית. מעדויות שלושה מעובדי צד ג' עולה, כי בטרם הגיעו לבית התובעת, פנו לכתובת אחרת, בהתאם למידע שהיה ברשותם, בה אמור היה דדיה להתגורר. בכתובת זו נאמר להם שדדיה הנו בן זוגה של התובעת ומתגורר עמה בביתה. משום כך פנו לבית התובעת.
כאמור, בפעם הראשונה בוצעה הדבקה על דלת ביתה ושבוע לאחריה, פנתה התובעת לנתבעת בטלפון בטענה שדדיה אינו מתגורר עמה. אין מחלוקת, שהובהר לה כיצד עליה לפעול וכי לא פעלה כאמור. בפעם השנייה בה הגיעו עובדי צד ג' לבית התובעת פתח להם את הדלת בנה, ולפי עדות עובדי צד ג', אמר להם הבן שדדיה מתגורר במקום. גם לאחר מקרה זה פנתה התובעת לנתבעת ושוב נמסר לה, והפעם אף בכתב, כיצד עליה לפעול אך שוב לא פעלה כפי שהוצע לה". השופט רומנוב הדגיש שהנתבעת וצד ג' פעלו לאיתור מקום מגוריו, המדויק, של דדיה ופעלו בהתאם למידע שהיה ברשותם ולא התרשלו.
"למרות שנאמר לתובעת כיצד עליה לפעול על-מנת להביא להפסקת פעולות האכיפה בביתה, הרי שלא פעלה כפי שהוצע לה והסתפקה בהגשת תביעה. בכך לא פעלה כמצופה מאדם סביר, המבקש להסיר מכשול מדרכו, ואף אמור היה לדעת כיצד לעשות כן".