ועדת הערר של משרד הפנים במחוז המרכז אישרה את החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הוד השרון שלא לאשר לחברת פז להקים תחנת דלק בשכונת גיל עמל, ליד תחנת הדלק של "דלק" שכבר פועלת שם, למרות שהקרקע מיועדת לתעשיה ומלאכה.
ועדת הערר אומנם דחתה את קביעת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כי התחנה הקיימת כבר מהווה מטרד אקולוגי לתושבים המתגוררים בסביבה, ותחנה נוספת רק תחמיר את הפגיעה בהם. כמו-כן דחתה את הסברי הוועדה המקומית כי מיקום התחנה יוצר קשיי נגישות לתחבורה. עם זאת, קיבלה ועדת הערר את קביעת הוועדה המקומית כי לפי תוכנית שכבר הופקדה יוקם במגרש הסמוך מבנה ציבורי של שש קומות, והמרחק בינו לבין התחנה קטן מדי.
הוועדה הוסיפה, כי אם ישתנה גבול המגרש הציבורי או לחלופין יינתן אישור על-פי התמ"א, "ניתן יהיה לשקול בחיוב את אישור התחנה".
בערר שהגישה חברת פז לוועדת הערר המחוזית טענה כי הוועדה המקומית נוהגת בסחבת ולמעשה גמרה אומר לתת בלעדיות לתחנה המתחרה. פז ציינה כי מדובר במגרש למלאכה ותעשיה, ועל-פי תוכנית המתאר ניתן להקים על מגרש כזה תחנת דלק. פז הוסיפה כי הטענה בדבר מטרד אקולוגי לתושבים תמוהה משום שאותה ועדה החליטה שמונה חודשים קודם לכן לאשר את הקמת התחנה הסמוכה. כמו-כן נטען כי אין יסוד לקביעה בדבר קשיי תחבורה.
הוועדה המקומית השיבה, באמצעות עו"ד ברק קינן ממשרד הרטבי-בורנשטיין-בסון ושות', כי תושבים התלוננו כי התחנה הקיימת אינה עומדת בתנאים מחמירים של תחנה ירוקה וכי שתי תחנות יגדילו את המטרד עוד יותר. לגבי קשיי התחבורה, טענה הוועדה המקומית כי לפי התמ"א יש צורך בחוות דעת של המפקח על התעבורה במקרים של חילוקי דעות על הנגישות.
תחרות במשק הדלק - לא שיקול משני ועדת הערר קבעה בהחלטתה, לאחר שסיירה בשטח, כי לא התרשמה שתחנת הדלק הקיימת גורמת מטרד אקולוגי, וציינה כי תחנה זו וכן התחנה שמבקשת פז להקים מרוחקות מאות מטרים מהשטח המיועד למגורים, ובתווך יש מגרשי תעשיה נוספים, בית קברות ודרכים. כמו-כן לא הוצגו תלונות של תושבים ספציפיים, ומתעורר ספק אם תלונות כאלה אכן מבוססות.
ועדת הערר הוסיפה כי היא מסתייגת מעמדתן של הוועדות המקומיות כי השיקול של התחרות במשק הדלק הוא שיקול תכנוני משני בלבד.
עם זאת, קבעה הוועדה כי הקמת התחנה תפגע באופן משמעותי באפשרויות ניצולו של השטח הציבורי הגובל בה. הוועדה כתבה כי לפי התמ"א, חייב להיות מרחק הפרדה בין תחנת דלק לבין מדרש לשימוש ציבורי. בין שתי התחנות לבין השטח הציבורי מפריד כביש שרוחבו 23 מטר, והמרחק בין השטח הציבורי לבין איי המשאבות ומכלי הדלק יהיה קצר מהמרחק הנדרש, שהוא 80 מטר. התוצאה של הקמת תחנה תהיה חוסר אפשרות לייעד את המגרש הסמוך לצורכי ציבור.