עד לפני זמן לא רב הייתי מתעטף מדי פעם בתחושה שאיפה שהוא בעולם מתקיימת מסיבה מעולה ואני לא מוזמן אליה. בדמיוני הזיתי חבורות מלוכדות של אנשים מסביב לבריכה (עם יתרון סטטיסטי ברור למין הנשי), מתקשרים בשפה זרה, אלכוהול מובחר מוגש חינם לכל דורש והאווירה הליברלית והשמחה מגובה במוזיקה שבוקעת מתוך הבית המפואר שסמוך להתרחשות. פטרתי את עצמי כמעט תמיד מהכאב הקטן הזה באמצעות המשפט הנצחי "תרגע,MTV דפק לך ת'מוח" והמשכתי בחיי האפורים והמתכחשים. עד שלפני כשנתיים נזדמנתי להתגודדות שכזו באחד האיים בתאילנד ולמול עיני המשתאות הסיוט קרם עור וגידים, זה היה אפילו יותר מרשים ממה שדמיינתי ודווקא אחרי הדלי השלישי של וויסקי עם קולה התפכחתי והבנתי ששנים של עבודה פסיכולוגית עצמית מאומצת ירדו לטמיון בערב אחד.
אבל מה עושה תל אביבי ממוצע (חיה נדירה) שעדיין לא מצא חברים בארסוף שמוכנים לחרב את ביתם על בסיס שבועי רק כדי לטפל בשריטה העמוקה שלו? מסתבר,שבדרום העיר מישהו עלה על הקונספט המבורך של בריכה עם אלכוהול והחליט להפוך את העניין למשהו קבוע. אני וש' חובבת המסיבות וחביבת הביקיני הגענו ביום שבת בערב ל'קרקלה' כדי להתערבב עם שאר הרוחצים.
קרקלה נבנה בחלל שהכיל עד לפני זמן לא רב את 'גריפין', אך עבר שינוי מקיף. הכניסה דרך דלת העץ הגדולה לא מכינה אותך לבאות - חלל עם בר מלבני גדול ועוד שלושה קטנים (שלא תמיד פעילים) וכמה אזורי ישיבה במעגל הרחוק יותר, תקרה מכוסה בקורות עץ ובשמשיות לבנות ומעל לכל אלו ממוקמת עמדת ה-Dj (אם תרצו - המציל) שמשקיפה על הקהל ועל החלק המרכזי בבר - הבריכה (קראתם נכון - הבריכה). היכן שבדרך כלל עומד ברמן זחוח ויבש עמדו בקרקלה ברמנית בחליפת שחיה עד למותניה (השאר מכוסה בטי שירט) וברמן במכנסי בגד ים (וכנראה שגם אצבעות צפודות).
פתחנו את הערב עם משקאות קיציים וקלילים, אני הלכתי על קייפריניה שמורכבת מקסאשה, סאוור, לימונים וסוכר חום (44 שקל) וש' התאקלמה עם מוחיטו על בסיס של רום עם סאוור, לימונים, נענע וכמובן סוכר חום (42 שקל). המציל, כך התברר, מחזיק בטעם מעולה במוזיקה שבנתה את האווירה לאורך כל הערב.
לקראת חצות המקום הגיע לתפוסה כמעט מלאה ומלבד החול והמטקות זה הרגיש כמו חוף מציצים. כדי לא לאבד את תחושת החוץ לארץ המתבקשת הלכתי על קוקטייל 'סיישל', גם הוא על בסיס קסאשה עם טעמים פירותיים של אננס ותפוזים (40 שקל) ומיד לאחריו על קוקטייל מתקתק נוסף, 'סוויט סיקסטין' עם מליבו, פיג'לינג, קרנברי וסירופ פסיפלורה (43 שקל).
העדפנו להישאר קרוב לקו החוף ולהביט על ההתרחשויות עם משהו לאכול ביד, וכך החלפנו את הנבירה המוכרת בצידנית רטובה ודביקה ברול ים תיכוני - טורטיה במילוי בולגרית, זעתר, ירקות ושמן זית (28 שקל) - נשנוש שבהחלט עוזר להתמודד עם רמות אלכוהול גבוהות - ופיצה טריו גדולה, דקה וטעימה (מספיקה לשניים) משלוש גבינות ורוטב הבית, על מצע בצק עם מעט זעתר (30 שקל).
ש' החליטה לסיים את הערב עם טעם מוכר והזמינה גלנפידיך 12 שנה (55 שקל) ומשכה אותי החוצה מהמקום רגע לפני שירדתי לבדוק את טמפרטורת המים. השמועות מספרות שבניגוד אליי, יש אנשים קצת יותר אמיצים שכבר מימשו את הרעיון וחברו לברמנים לשחייה לילית קצרה. לא ראינו את זה בלייב (זה בטוח קרה אחרי שעזבנו) אבל לפחות זה נמצא ממש כאן כדי שנוכל לשוב ולאמת.