| |
'קדימה' הִנָה בית בּוֹשֶת !
ישיבת קבינט במשרד ראש הממשלה בירושלים צילום: רויטרס
מה טוב, כמה טוב היה לוּ 'קדימה' היתה סוף-סוף אולי מפנימה כי תם זמנה ! חדל אף קורבנה !
בלבנון כנהר דם רב ניגר בשל התנהלותה היהירה-מרושלת -כושלת ותיפקודה.
ייעודה, תפקידה ההיסטורי-אוּפוֹרִי, תם, טוב שתם ועוד יותר טוב שלא נשלם !
בעם מחריש, אדיש, בלתי-רגיש, מביש. עם רדום, אטום, מיוסר, מטומטם
באה מציאות היום כאילו להצביע, להוכיח, עם או בלי שיג ורב-שיח, קבל עם ועדה
כי גם "שליחינו" "נציגינו" חברי-כנסת וחברי-מכשלתנו
אנשים אשר משתמשים בכוחם, בתאבתם לשמור את שלטונם, כסאם, משטרם כאמתלה
יכולים לשמש אך ורק כחבורה זולה, פורקת עול, המייצגת בנאמנות ובמסירות בית-בושת.
בית-בושת בו תמצא סולידריות מקיר-אל-קיר, תופעה מיוחדה במינה, הופעה אחידה ותלבושת.
ואין זה משנה אם את/אתה באה/בא, הגעת/הגעת, משמאל או מימין
בבית-בושת ע"ש 'קדימה' חיש מהר תלמד את שצריך לדעת ולהבין על מנת לשרוד כדת כדין
איך על ציבור גדול, ערב-רב, קהל-רחב, עַם, בני-אדם, בריות כמותך, כמוני, כמותנו
ניתן וגם אפשר בלי הרף לצפצף, מעלות שחר, השכם בבוקר, ועד רדת ערב.
לעשות כן ולהישרד בלי לחוש ולהרגיש טיפת תחושת חרפה, כלימה ובושה
לעשות כן במצח נחושה. לא לראות בכך אות וסימן לחולשה.
להתעלם, לא לרצות ולא לחוש כלל איך פעמי-זמן עפים-להם טסים-חולפים
במלחמת לבנון, להזכירכם, נותרו בתווך משפחות אשר חייהן השתנו לבלי-הכר
משפחות שחייהן הפכו שפופים, רופפים, כפופים
"נבחרינו" "נציגינו" בלי פיקפוק, בנחת, במדושנות עונג, יהירות, ראוותנות, רברבנות ורוב סיפוק,
מלגלגים עלינו, יורקים בפרצופנו, צוחקים, מצפצפים לא רק על חוק, מלהגים, חוגגים, מתמוגגים
בזים בוז בוז עמוק ותהומי כלפינו כאזרחים, אחרי ככלות הכל בעיניהם אנו משתקפים
ממש כפי שהם בעינינו נראים ומתבטאים – חבורה נצלנית-זנותית-ארסית-זולה של פרחחים
מארמון שן, מבית משכב הנשיא, ממשכן כנסת גוססת-רופסת,
בקשת יהירה, קשת רחבה, ניצחת, מנצחת,
על ראשינו "נבחרינו" בשמחה בששון ובסיפוק ימשיכו להשתין ולחרבן שעה
שאנו ממשיכים בשיא הלהיטות ללקק להם בתחת,
והשתן שלהם עלינו מטפטף בקשת מדוייקת, צהובה וחמוצה, כמו במקלחת.
במדינה אשר "נבחריה" מהווים חרפה, בושה, כלימה לכל אומה
ומייצגים במדינתם-יצירתם את ערוותם בהיותם נציגי בית-בושת
בית בושת אשר בא לידי ביטוי יום-יום לא בשמועה, בגל-שמועות, או בחרושת.
המצב לאשורו אכן מאד מורכב ומסוכן, מצב אותו הדעת המיוסרת אינה סובלת ומקבלת
מציאות עמה אין אפשרות בשום פנים ואופן להשלים
מציאות בה מראש מכשלה זו ועד אחרון שרים, אשר למרות וחרף העובדה כי המנון לכיסאותיהם הם שרים
מסביב הכל מרקיב, מדביק כמגפה, חרפה אחת גדולה, כל שפָרַח קמל, נובל, למרחוק מצחין.
|
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
תמרה |
|
