רוצים לחיות קצת יותר? קחו אישה שנייה. מחקר חדש מראה כי גברים מתרבויות התומכות בפוליגמיה (ריבוי נשים לגבר) חיים שנים רבות יותר מאלו הדוגלים בנישואים לאישה אחת.
המחקר הראה כי לאחר שנלקחו בחשבון הבדלים סוציואקונומיים, תוחלת החיים של גברים בני 60 ויותר, מ-140 מדינות המתירות פוליגמיה בדרגות שונות, הייתה גבוהה ב-12% בממוצע לעומת תוחלת החיים של גברים ממדינות התומכות במונוגמיה. אלו הממצאים שאליהם הגיע וירפי לומה, אקולוג בן 49 מאוניברסיטת שפילד שבבריטניה.
לומה הציג את ממצאי המחקר בשבוע שעבר בכינוס השנתי של האגודה הבינלאומית לאקולוגיה התנהגותית, שהתקיים בניו-יורק.
יותר מאשר קריאה לפוליגמיה, לומה מקווה שהמחקר יפתור את החידה עתיקת היומין בביולוגיה של בני האדם: מדוע בני אדם חיים שנים כה רבות?
והשאלה הגיונית כמובן רק לאחר שהיא נשאלת גם לגבי נשים - שלא כמו שאר בעלי החיים - חיות הרבה שנים לאחר גיל המעבר.
מונוגמיה כפויה אחת התשובות היא תופעה המכונה השפעת הסבתא. בכל עשר שנים שאישה חיה לאחר גיל המעבר, היא זוכה בשני נכדים נוספים. החוקרים משערים כי פינוק הנכדים והאהבה אליהם תורמים להישרדות הנשים, כמו גם להעברת חלק מהגנים שלהן.
גברים, לעומת זאת, יכולים להוליד בהצלחה עד לשנות ה-60 שלהם ולפעמים אפילו עד לשנות ה-70 וה-80, ורוב החוקרים משערים כי עובדה זו היא שמסבירה את אריכות הימים של הגברים. אך לומה ניסה לברר אם גורמים אחרים יכולים להסביר את תוחלת החיים הארוכה של הגברים, כמו השפעת הסבא.
כדי לבדוק אפשרות זו, צוות החוקרים של לומה ניתח נתונים שנאספו על-ידי הכנסייה על 25,000 פינים מהמאה ה-18 וה-19. בתקופות אלו אנשים נעו מעט, אף אחד לא שמע על אמצעי מניעה והכנסייה הלותרנית כפתה מונוגמיה.
רק גברים שהתאלמנו הורשו להינשא מחדש, ואם היו להם ילדים מהאישה החדשה, הם היו גם אבות למספר גדול יותר של ילדים לעומת הגברים שנישאו רק פעם אחת.
אך בסופו של דבר, גברים שנישאו בשנית לא נהנו ממספר רב יותר של נכדים, ונוכחות הסבא נמצאה דווקא קשורה לירידה בשיעור הישרדות הנכדים.
ייתכן, משער לומה, שהילדים של האישה הראשונה לא קיבלו מספיק מזון ומשאבים שקיבלו ילדיה של האישה השנייה, מה שניתן לכנות כ"השפעת סינדרלה".
אך אפילו אבות עם אישה אחת בלבד לא העניקו כל יתרון לנכדים, ממצא שנתמך גם על-ידי מחקרים קודמים.
שאלה של פוריות לאחר שהוציאו מכלל אפשרות את "השפעת הסבא", ניסו החוקרים לבדוק אם אילוצים פיסיולוגיים יכולים להסביר את תוחלת החיים הארוכה. באותה דרך שבה לגברים יש פטמות, המיועדות למעשה לנשים המניקות את ילדיהן, אריכות חייהם של הגברים יכולה להיות תוצאה של סלקציה ביולוגית עבור נשים עם תוחלת חיים ארוכה.
כדי לענות על השאלה, השוו החוקרים את תוחלת החיים של גברים ממדינות פולגמיסטיות לשל אלו ממדינות מונוגמיסטיות.
בעזרת נתונים מארגון הבריאות העולמי, דירגו החוקרים 189 מדינות על סולם ערכים - מאחד עד ארבע - של מונוגמיה: מ"מונוגמיסטים לגמרי" ועד ל"פוליגמיסטים לגמרי". הם לקחו גם בחשבון את התוצר הלאומי הגולמי של כל מדינה ואת ההכנסה הממוצעת כדי לצמצם את ההשפעות של תזונה טובה יותר וטיפול רפואי במדינות מונוגמיסטיות מערביות.
החוקרים הדגישו כי הניקוד שלהם לגבי המונוגמיה הוא בסיסי, והם מנסים לגלות דרכים שונות כדי להעריך דפוסי נישואים. לכן, המסקנות יכולות 'להיעלם' בניתוח נתונים נוסף.
במידה והישרדות של נשים היא ההסבר העיקרי לאריכות הימים של הגברים, הרי שגברים מונוגמים וגברים פוליגמים יחיו פחות או יותר אותו מספר שנים. במקום זאת, נראה כי אבהות למספר רב יותר של ילדים וחיים עם נשים רבות יותר מעלים את תוחלת החיים של הגברים. גברים חיים שנים רבות יותר משום שהפוריות שלהם מוצלחת גם בשנותיהם המאוחרות.
ההסברים יכולים להיות הן סוציאליים והן גנטים. גברים שממשיכים להיות אבות לילדים גם בשנות ה-60 וה-70 לחייהם מטפלים בעצמם טוב יותר משום שעליהם לפרנס ולהאכיל את ילדיהם. אך כוחות אבולוציונים הפועלים לאורך אלפי שנים יכולים גם כן להשפיע על גברים בתרבותיות התומכות בפוליגמיה.