לנשים שנשארות פעילות לאחר שאובחנו בסרטן השד - אפילו אלו שהחלו להתעמל בפעם הראשונה לאחר האבחון - יש סיכוי טוב יותר לשרוד את המחלה. כך מראה מחקר חדש.
החוקרים, מבית הספר לרפואה של ייל, הדגישו כי "כל דבר עדיף על שום דבר". לדבריהם, הם זיהו יתרונות אפילו לרמה לא גבוהה של פעילות גופנית.
עשרות מחקרים שנעשו לאורך שני העשורים האחרונים הראו כי התעמלות יכולה להוריד את הסיכון לסרטן השד בכ-40%. המחקר הנוכחי גילה כי לפעילות גופנית יתרונות דומים, ואפילו גדולים יותר, להישרדות בקרב נשים שאובחנו עם המחלה.
כדי להבין טוב יותר את התזמון ואת כמות הפעילות הפיזית הדרושה כדי לשפר את סיכויי ההישרדות, בדק צוות החוקרים 933 נשים שאובחנו עם סרטן השד בין השנים 1995 ל-1998 ומעקב אחריהן נעשה עד לשנת 2004.
הם גילו כי נשים שעסקו בפעילות פיזית שוות ערך ל-2-3 שעות של הליכה מהירה בכל שבוע, בשנה שלפני האבחון בסרטן השד, היו בסיכוי נמוך ב-31% למות מהמחלה לעומת נשים שלא היו פעילות לפני האבחון.
שנתיים לאחר האבחון, הנשים שהיו פעילות היו בסיכון נמוך ב-64% למות לעומת נשים שלא היו פעילות בשלב זה. נשים שהקפידו על 2-3 שעות לפחות של הליכה מהירה בשבוע הורידו את הסיכון שלהן למוות ב-67%.
נשים שהורידו את רמת הפעילות הפיזית שלהן לאחר האבחון היו למעשה בסיכון גבוה פי ארבעה למות מסרטן השד לעומת אלו שלא היו פעילות ונשארו כך. אך אלו שלא היו פעילות והחלו להתעמל לאחר שאובחנו הורידו את הסיכון שלהן ב-45%.
נשים שעוברות טיפולים בסרטן השד צריכות לחשוב על ההתעמלות כחלק מהטיפול, מאמינים החוקרים, ולפנות זמן לכך, גם אם הן מתחילות רק ב-15 דקות של הליכה בכל יומיים.
פעילות גופנית מועילה לא רק לסיכויי ההישרדות אלא גם מורידה את הסיכון הגבוה למחלות של הלב וכלי הדם המלווה לעתים את הטיפול, ומשפרת ללא ספק את איכות החיים של האישה בדרכים רבות.
ממצאי המחקר פורסמו בעיתון לאונקולוגיה רפואית.