בית המשפט העליון דחה (יום ב', 1.9.08) עתירה לשלול את אזרחותו של ח"כ לשעבר מבל"ד עזמי בשארה ולהקפיא את תשלומי הפנסיה שלו. בשארה חשוד כי בתקופת מלחמת לבנון השניה ריגל לטובת החיזבאללה תמורת כסף. בעיצומה של החקירה נגדו נמלט מהארץ.
העותר, יו"ר הליכוד העולמי דני דנון, טען באמצעות באי-כוחו עו"ד תומר רייף ותום אפלשטיין כי בשארה, אזרח ישראלי ונבחר ציבור, בחר לקום נגד מדינת ישראל ולחבור לאויביה המרים ביותר אשר פועלים להשמידה, ואף נמלט ממנה תוך שהוא מנצל לרעה את מעמדו ואת זכויותיו כנבחר ציבור ותוך שהוא משטה בשלטונות המדינה ומוליך אותם שולל. "על-רקע הדברים האלה", טען דנון בעתירה, "לא השכילה עד היום מדינת ישראל להוציא את הסורר מתוכה ולהוקיע את פועלו הנפסד, וכך, בעודו יושב בנכר וקוצר את הפירות שהביאה לו סריחתו, הוא עדיין נהנה ממעמד של אזרח ישראלי ומתקבולים שמעבירה לו המדינה עצמה, וזאת מבלי שהמדינה נוקטת בצעדים הדרושים על-מנת למצות עימו את הדין".
סכנת בשארה לא חלפה דנון טען עוד כי "סכנת בשארה", לא חלפה עם בריחתו. לטענתו, על-פי מידע שבידי שב"כ, "בשארה ממשיך ומקיים קשר עם גורמים העוינים את מדינת ישראל גם בעת הזאת. על-פי הערכת הגורמים העוסקים בכך בשירות - קיים חשש כי מגעיו של בשארה עם גורמים הקשורים עימו בישראל, עלול להיות מנוצל למטרות עוינות, לרבות לשם גיוס לפעילות בשירות ארגון החיזבאללה או שידול לפעילות בלתי חוקית אחרת, תוך הטעיה ביחס למטרתה האמיתית. "
העתירה נועדה לטענתו "לעשות דין וצדק עם בשארה, אדם שאינו ראוי להחזיק באזרחות ישראלית ולקבל הטבות הניתנות לחברי כנסת לשעבר, ומקומו מאחורי סורג ובריח". יתרה מכך, "הימלטותו חסרת תום הלב של בשארה מן החקירה הפלילית שנפתחה נגדו, תוך שהוא מנצל לרעה את חסינותו ומעמדו כחבר כנסת, יצרה מצב אבסורדי שבו התקשו לכאורה רשויות האכיפה להשלים את החקירה נגדו ולהביאו לדין, מה שאיפשר למר בשארה עד היום ליהנות מחזקת החפות, וכן ממעמד של אזרח ישראלי ומהטבות כספיות מפליגות המוענקות לחברי כנסת לשעבר. ויובהר, הרשעה בעבירות בהן הוא חשוד (הנושאת בצידה קלון חמור), הייתה שוללת ממר בשארה את אותן ההטבות וסוללת את הדרך לנטילת אזרחותו הישראלית, על כל המשתמע מכך. בנסיבות אלה, נדמה כי אין מקרה מתאים יותר לשימוש בביטוי 'יצא חוטא נשכר'".
חוסר האונים שהופגן בפרשה, אינו אובייקטיבי טוען דנון, אלא סובייקטיבי והוא נעוץ ב"אוזלת ידן של רשויות המדינה ולא בקושי חוקי כלשהו".
מחדל בלתי סביר בעתירה ביקש להורות לשר הפנים לפעול על-פי סמכותו לשלול את אזרחות "אדם אשר עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל". העובדה כי שר הפנים היועץ המשפטי והכנסת "לא הפעילו את סמכותם לנקוט בצעדים דרושים נגד בשארה", עולים כדי "מחדל בלתי סביר שמצדיק את התערבותו של בית משפט נכבד זה".
כאמור, בית המשפט דחה את העתירה. השופטות, נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, השופטת עדנה ארבל והשופטת מרים נאור קבעו כי לא מתקיימים התנאים הדרושים לביצוע צעד כזה.
התיקון החדש לחוק האזרחות קובע לדבריהן, כי הסמכות לשלילת אזרחות היא בידי בית משפט מנהלי וביוזמת שר הפנים. עם זאת התיקון לחוק קבע עילות מוגדות לשלילת אזרחות "עילות שלטענת המדינה מצמצמות את האפשרות להוכיח 'הפרת אמונים' כמשמעותה בחוק". הן הדגישו כי לא הונחה בפניהם "תשתית בנסיבות הקיימות כי ניתן להוכיח את העילות הקבועות בחוק", ולכן "ספק אם ניתן בשלב זה להחיל את מנגנון שלילת האזרחות".
השופטות ציינו כי דבריהן נכונים לעת זו, "אם וכאשר יגובשו ראיות שיש בהן תשתית מספקת לביסוס העילות, יש להניח כי שר הפנים ישקול את האפשרות לממש את סמכותו על-פי החוק".
המדינה לא חושפת ראיות עוד התייחסו השופטות לדרישת דנון להורות למדינה להעמיד את בשארה לדין. הן ציינו את טענתה של באת-כוח המדינה עו"ד יוכבד גנסין כי החומר המצוי בידי היועץ המשפטי הינו "חומר חסוי מטעמי ביטחון וכי החקירה הפלילית טרם מוצתה. לכך יש להוסיף כי בשארה נמלט מהארץ ואין ניתן בשלב זה להמשיך בחקירתו". לפיכך, מטעמים מובנים "כל עוד לא הסתיימה החקירה לא הייתה עו"ד גנסין נכונה לפרוש את הראיות שבידי התביעה ולא חשפה את הטעון חקירה והשלמה".
השופטות כתבו עוד כי "אין להן אלא להניח כי חזקה על היועץ המשפטי לממשלה ועל גורמי החקירה שייעשו כל שבידם להשלים את החקירה. אם וכאשר אותם חשדות כבדים יתבססו על ראיות קבילות, ינקטוק היועץ המשפטי לממשלה במועד שניתן יהיה לעשות כן בהליך פלילי ראוי".
