|
הבעל: הותקפתי במכות ובשריטות
|
|
|
באשר לאירוע התקיפה נגד אשתו, טען הבעל כי הוא דווקא זה שהותקף במכות ובשריטות. הוא הציג מסמכים רפואיים המעידים כי פניה לחדר מיון ביום שבו נטען שתקף את שולה. אולם בחר לדבריו שלא הגיש תלונה במשטרה נגד אשתו. אהרון טען כי מלכתחילה התכוונה שולה להתחתן איתו כדי לקבל את כספו, וכי מקרה התקיפה היווה עילה לכך. לדבריו, שלחה שולה את עורך הדין שלה להודיע לו כי לקחה מהכספת שלהם 37 אלף דולר, הסכום שנראה בעיניה כמגיע לה, וכי בכך תמו יחסי בני הזוג. שולה הכחישה ואמרה שלא לקחה דבר מן הכספת, והוסיפה כי הנישואים לא היו במטרה להשתלט על כספי הבעל, אלא על-מנת לחיות יחד. היא אף הוכיחה זאת והראתה שלצורך החתונה הפסידה כסף, שכן לקחה שנת חופשה מעבודתה הקבועה. בית הדין הרבני האזורי לא התרשם מטענותיו של אהרון, והורה לו לשלם את סכום הכתובה לאשתו. אהרון לא ויתר, וערער לבית הדין הרבני הגדול.
|
|
הדיינים הרבנים אברהם שרמן, חגי איזירר וציון אלגרבלי דחו את הערעור ופסקו בשבוע כי הבעל חייב בכתובת אשתו למרות שהציג בפני בית הדין תמונות המעידות כי התערטלה בפני האורחים. בית הדין סבר כי התנהגות האישה אין בה כדי לחייבה בגט ללא כתובה. תרמה לכך העובדה שאהרון חי עם שולה חצי שנה אחרי אירוע ההתערטלות, ורק אחרי כן החליט להתגרש, מה שלדעת הדיינים מעיד שעילת הגירושין איננה צדקנותו של הבעל. לפיכך פסק בית הדין הרבני הגדול כי יש לחייב את האישה בגט, אך על הבעל לשלם את הכתובה.
|
|
שולה התערטלה בסלון ואהרון צילם
|
|
|
אהרון טען בדיון בבית הדין בבאר שבע כי יש עילה לחייב את שולה בגט בעילת "התנהגות בלתי הולמת". שולה, מתברר, התערטלה בפני אורחיהם המשותפים של בני הזוג כדי להבריח אותם מן הבית. לצורך הוכחת דבריו, הציג אהרון בפני בית הדין תמונות המתעדות את האירוע המביש. במקרה רגיל, התערטלות בציבור יכולה להוות עילה לגירושי הזוג גם ללא כתובה. אולם משנשאל מדוע לא הסתפק בתמונות בודדות וצילם 14 תמונות במהלך האירוע, השיב: "היא עשתה פרצופים, ובגלל זה צילמתי". בית הדין הרבני התרשם מדבריו כי הצילום לא נועד רק למטרות תיעוד התביעה, וכי מעדותו עולה שלא סבר אז כי התנהגות אשתו הינה חריגה. נוספה לכך עדותו, ולפיה הוא רגיל לצלם תמונות מעין אלה, ולתלות אותן בחדר השינה של בני הזוג.
|
|
