אופיר רוזנזפט תבע את חברת מקס סטוק ירושלים בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר בסכום של 5,000 שקל לאחר שסירבה לקבל מוצרים בשווי של 67 שקל. מכתב התביעה עלה שהתובע קנה מהנתבעת בחודש מרס השנה, מוצרים לחג פורים וכעבור 6 ימים ביקש להחזיר חלק מהם ונתקל בסירוב. הנתבעת אמרה לו שחג פורים חלף ואין לה מה לעשות עם המוצרים שברצונו להחזיר. לדבריו, חוק הגנת הצרכן הקנה לו את הזכות להשיב את המוצרים, בהם לא עשה שימוש, ולקבל את כספו. התובע ביקש את עלות המוצרים בתוספת עוגמת נפש.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת שהתובע לא הוכיח שלא השתמש במוצרים שרצה להחזיר. כמו-כן שהבקשה הינה אמצעי סחיטה ושימוש לרעה בחוק ונטענה בחוסר תום לב. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
בדיון בפני השופט יחזקאל ברקלי, טענה הנתבעת לראשונה שבחנות היה שלט בו נאמר שניתן להחזיר מוצרי פורים בתוך שלושה ימים בלבד. בפסק דין שניתן לפני שבועיים, בהעדר הצדדים, חייב השופט את הנתבעת לקבל את המוצרים ולהחזיר לתובע 67 שקלים בתוספת 250 שקל הוצאות משפט לאחר שקיבל את הטענה שהנתבעת הייתה חייבת לקבלם בחזרה.
השופט הדגיש שסכום התביעה מופרז ועולה עשרות מונים על סכום הרכישה. לדבריו, הטענה,שנתלה שלט שהצהיר על מדיניות החזרת טובין, לא הופיעה בכתב ההגנה ולא נתמכה בראיות. "הנתבעת לא ביקשה לתקן את כתב התביעה, שינוי בגרסתה העובדתית בשלב מאוחר של הדיון מהווה שינוי חזית אסורה. למעלה מהצורך אומר שלא הוכח שהיה שלט, מה נרשם בשלט, אם השלט היה במקום נראה לעין, אם הכתב היה קריא וכיוצא בזה פרטים מהותיים וחשובים לבחינת תקפות ההגבלה. בנסיבות אלה אני דוחה את טענת הנתבעת וקובע שלא הוכח שהיה שלט, ולחילופין שהשלט לא ענה על דרישות החוק. בהעדר שלט כחוק המפרסם את מדיניות החזרת הטובין, זכאי התובע להחזיר את הסחורה בהתאם לסעיף 4ג' (ב) (ג) לחוק הגנת הצרכן".
השופט ברקלי, הוסיף שצרכן אינו אמור לדעת שמדיניות החנות שונה מהקבוע בחוק. "הצרכן לא יודע ולא יכול לדעת כיצד נערך העסק לקליטת טובין בחזרה, הצרכן הסביר יכול לשער שהעסק יכול להזדכות, למכור או לשמור על המוצרים המיועדים לחג הפורים למועד אחר".