משה מזרחי שכר את שירותיו של השיפוצניק דב לוינגר ולא היה מרוצה. לדבריו, העבודה בוצעה באופן רשלני והוא נאלץ לתקן את הליקויים בעלות של עשרות אלפי שקלים. מזרחי תבע את לוינגר בבית משפט השלום בירושלים ובתגובה "חטף" תביעה שכנגד בגין יתרת תמורה שלא שולמה. מזרחי טען בכתב התביעה שתיקון הליקויים הסתכם בסך של 33,957 שקל בתוספת 900 שקל כמו-כן ביקש פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 שקל. לדבריו, התמורה הכוללת שסוכמה עם השיפוצניק, עמדה על סך של 100,000 שקל ובפועל שילם סך של 165,000 שקל. התובע לא תבע השבה של סכום כלשהו ששולם בפועל לנתבע.
הנתבע השיב שהוסכם שישולם לו סך של 87,750 שקל ולאחר שהתובע ביקש תוספות, ושדרוגים, הסכום עלה והסתכם בסך של 213,442 שקל. לדבריו, התובע התרשל ולא שמר על כלי העבודה שלו שנגנבו והדבר גרם לו לנזק ממוני. הנתבע צירף מסמך, שלא נחתם על-ידי התובע, בו פורטו תוספות שהתבקש לעשות וביקש לחייב את התובע לשלם לו סך של 48,442 שקל.
בדיון בפני השופט מוריס בן-עטר, התבקש התובע להבהיר מדוע שילם לשיפוצניק סכום שעלה על העלות המוסכמת. "הנתבע הטיל עלי אימה ואמר לי שבלי הכסף הוא לא זז ומשאיר את העבודה ככה. בלית ברירה ומאחר והייתי שבוי בידיו נאלצתי לשלם את הסכום על-מנת שיסיים את העבודה".
התובע הכחיש שהתרשל ובשל כל נגנבו כליו של הנתבע וביקש לדחות את התביעה שכנגד. הצדדים הסכימו שמהנדס מומחה מטעם בית משפט יבקר בביתו של התובע יבחן את העבודות שביצע הנתבע ויחווה עליהן דעה. כמו-כן שפסק הדין יינתן במסגרת פשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, "לרבות על-ידי קבלת אחת מהתביעות במלואה ודחיית האחרת במלואה, זאת על בסיס החומר שבתיק, לאחר קבלת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט ולאחר שמיעת טיעון קצר מטעם הצדדים".
בפסק דין שניתן בחודש יולי, בהעדר הצדדים, דחה השופט את התביעה שכנגד וחייב את הנתבע לשלם לתובע 13,000 שקל בתוספת שקל אגרת בית משפט וכן סך של 2,000 שקל החזר חלקי בגין עלות מומחה של התובע ועוד 2,500 שקל שכר טירחת עו"ד. נקבע שהסכומים ישולמו בתוך 30 יום.