יגאל מזרחי תבע את המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בבקשה להכיר בכאבי הגב שלו כפגיעה בעבודה על-רקע מיקרוטראומה. מזרחי הגיש את התביעה לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו: "מחלתך לא נקבעה בתקנות כמחלת מקצוע; על-פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עבודתך ואשר גרם לכאבי הגב. על כן אין לראות בכאבי הגב כתאונת עבודה". לדבריו, עבד כפועל בניין משנת 1980, לאחר שחרורו מהצבא, ועבודתו כללה סבלות, הריסה ובניית קירות, פינוי פסולת ועוד. התובע הדגיש שמדי יום הרים, פלטות גבס ושקי חול, במשקל כבד על גבו מה שגרם לכאבי גב.
"במשך השנים חשתי מדי פעם כאבים בגב ובסוף שנת 2006, הכאבים גברו. ימים ספורים לפני ה-31.12.06 חשתי בכאבי גב וביום 31.12.06 פניתי לאורטופד וקיבלתי שבוע מחלה. בסיומם שבתי לעבודה, על אף שסבלתי מכאבי גב, מחשש לפיטורים. כשלא יכולתי לעבוד הפסקתי, הזמנתי תור דחוף לאורטופד ונשלחתי לאשפוז באותו היום. בחודש ינואר 2007, נותחתי ומאז לא שבתי לעבודה".
השופטת אורלי סלע, שדנה בתיק, קבעה שיש להכריע בסוגית תנאי עבודתו של התובע והאם התנאים מתאימים למיקרוטראומה והקשר הסיבתי הרפואי לפגיעה בגבו. לדבריה, התובע לא הוכיח שעבודתו התאפיינה בביצוע תנועות זהות חוזרות ונשנות, מדי יום, ומכאן שלא הובאה תשתית ראייתית ועובדתית מספקת להוכחת תורת המיקרוטראומה.
"הלכה פסוקה היא שתנאי להכרה בפגיעה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה הינו קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק בלתי הדיר, עד שבהצטברות הנזקים הזעירים, הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח". השופטת דחתה את התביעה ללא חיוב בהוצאות בקבעה: "העובדות שהובאו בתיק זה מצביעות על פעולות שונות ומשתנות במשך יום עבודה ספציפי ובמשך הימים באופן כללי, העבודות שביצע התובע חלקן קשות (העמסה, הרמה) חלקן פעולות פשוטות יותר (הברגה, התכופפויות, טיפוס וכד') והכול משתנה מגוון ואינו רוטיני.