שש שנות מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי נגזרו (יום ד', 10.9.08) בבית המשפט המחוזי בירושלים על מאמון אבו-טיר, בן 20, תושב מזרח ירושלים, המתפרנס מבניית מחיצות גבס, שהורשע בעבירה של קשירת קשר לסיוע לאויב בשעת המלחמה, לאחר שהודה כי קיים קשרים עם אנשי הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה לצורך ביצוע מעשי טרור בישראל.
מפסק הדין עולה כי מאמון אבו טיר קשר בסוף 2006 קשר עם חברו עטאללה אבו טיר להקים חוליה שמטרתה ביצוע פיגועים נגד יהודים. לשם כך התכתב באינטרנט עם אדם שהציג עצמו כ"שהיד אלסראיא" מאלג'יר, פעיל בג'יהאד האיסלאמי. התכתבות זו נמשכה כחודש וחצי. שהיד הבטיח שיפנה אותו לפעילי הג'יהאד האיסלאמי בשטחים, וכן שלח לו באינטרנט הוראות להכנת חומר נפץ.
בספטמבר 2007, הודיע שהיד למאמון כי איש הג'יהאד האיסלאמי מעזה ייצור עמו קשר, ודרש ממנו לרכוש לשם כך כרטיס SIM לטלפון הנייד שלו כדי לשמור על סודיות השיחות עם הפעיל מעזה. עקב השיחה נוצר קשר באינטרנט בין מאמון לפעיל טרור שכינה עצמו "אבו חארת'ה". בהתכתבותם, שאל אבו חארת'ה אם יוכל להסיע מישהו מחברון לבאר שבע, ומאמון הבין מכך שאבו חארת'ה מתכוון למתאבד. מאמון פנה לחברו טהה אבו טיר ושאל אותו, אם יהיה מוכן לשמש נהג וזה השיב בחיוב.
בהמשך הודיע אבו חארת'ה למאמון כי מישהו יגיע לגדר ההפרדה המקיפה את ירושלים, ועליו מוטל להכניסו לירושלים. מאמון הסכים, וביקש מעטאללה לשמש נהג. מאמון ועטאללה סיכמו ביניהם לאתר בירושלים מקומות המתאימים לביצוע פיגוע.
כשבוע לאחר מכן יצר אבו חארת'ה קשר עם מאמון וביקש ממנו להתכונן לנסוע לג'נין כדי לאסוף "מתנה". מאמון האמין שעליו לאסוף חגורת נפץ או מתאבד. שעות ספורות לאחר מכן נעצר מאמון בידי כוחות הביטחון.
סנגוריתו של מאמון, עו"ד לאה צמל, טענה במשפטו כי יש להקל בעונשו משום שאלה היו דיבורים בעלמא שלא הבשילו לכדי מעשים. מאמון עצמו הביע חרטה, וטען כי לא הייתה רצינות במעשיו.
התובעת, עו"ד גאולה כהן, אמרה כי אין משמעות לעובדה שמאמון לא ביצע פיגוע. מדובר בעבירת ביטחון חמורה ופעולותיו החוזרות ונשנות של מאמון מצביעות על נכונות קונקרטית שלו לסייע לביצוע פיגוע, ומודעות מלאה לכך. כמו-כן ביקשה לראות בחומרה את היותו תושב מזרח ירושלים שהכיר את השטח מקרוב והיה יכול לנוע בחופשיות בשטחי ירושלים. בתור תושב ירושלים הוא חייב בחובת נאמנות למדינה.
לא דיבורים בעלמא בגזר הדין כתבו השופטים יעקב צבן, גילה כנפי-שטייניץ, ורפי כרמל כי העובדה שמאמון יצר קשר עם פעילי טרור דרך האינטרנט, ולא פנים אל פנים, אינה מעידה על פחיתות כוונתו. גם אם זהותן של הדמויות שיצר איתן קשר אינה מאומתת, הן אכן כיוונו אותו למעשי טרור קונקרטיים.
השופטים קבעו שמעשיו של מאמון לא הסתכמו ב"דיבורים" בעלמא, אלא עברו לשלב התכנון. הוא פנה פעמיים לחבריו וביקש מהם לסייע בהוצאת פיגועי טרור לפועל, וכן סיכם על סיור מקדים לביצוע פיגוע בירושלים. שניהם נעצרו קודם שהמשיכו בתוכניתם.
עם זאת, החליטו השופטים שלא למצות איתו את מלוא חומרת הדין, לנוכח הודאתו והחיסכון בזמנו של בית המשפט, החרטה שהביע, וגילו הצעיר.
