טילי הנ"ט הרוסיים של חיזבאללה נחשפו במערומיהם בלבנון

עוד מתברר, כי יותר ממחצית מאבידות השריון מיוחסות ל-4-3 מקרים בלבד ובשאר ניסיונות הפגיעה הצליחו חיילים להיחלץ או שנגרם נזק קל ולא משמעותי. כל המקרים שבהם נהרגו חיילים בטנק מרכבה מפגיעות נ"ט, מתמקדים למעשה ב-7-6 פגיעות בלבד, וזאת מתוך אלפי טילי נ"ט שנורו במהלך המלחמה. 14 נגמ"שים (נושאי גייסות משוריינים) נפגעו מטילי נ"ט והכלי הושבת כתוצאה מן הפגיעה הלא-ישירה. בשניים מן המקרים נהרגו שבעה חיילים שישבו בנגמ"שים. בפגיעה ישירה נפגעו נגמ"שים 11 פעמים. הנגמ"שים המעורבים היו מדגמי אכזרית (טנק T-55 משופץ, ללא צריח) ופומה (טנק סנטוריון משופץ, ללא צריח). שלושה נגמ"שים עלו על מוקשים, ו-5 חיילים נהרגו בשניים מהמקרים הללו - ארבעה מהם ברכב אחד. כ-90% מהפגיעות הללו בנגמ"שים אירעו בלילה אחד בלבד.

חיזבאללה קיבל כמה אלפי טילי נ"ט מתוצרת רוסית במשך השנים, רבים מהם מיושנים. כך הוא למשל ה"סאגר" הרוסי. ה"סאגר" הוא טיל משנות ה-60 במשקל 24 פאונד (כ-11 ק"ג), ובעל טווח של כ-3,000 מטר. את הטיל יש "להכווין" בזהירות אל המטרה באמצעות בקר מוט-היגוי, והוא דורש מיומנות רבה. ראש הנפץ אינו יעיל במיוחד נגד טנקים, אבל יכול לגרום נזק רב למבנים. אירן העבירה לחיזבאללה טילים מדגם טאו (TOW) שנכנסו לפעילות מבצעית בשנות ה-70. טילים אלו כבדים מכדי לניידם, ורובם אינם יציבים בשל משקלם. מערכות נ"ט קלות יותר הוכיחו את עצמן כיעילות יותר. מערכת הנ"ט מילאן (Milan) מתוצרת צרפת, שנכנסה לפעילות מבצעית גם כן בשנות ה-70, כוללת משגר במשקל 35 פאונד (כ-16 ק"ג) שיורה טיל במשקל 16 פאונד (כ-7.5 ק"ג), מונחה חוט תיל, בעל טווח מירבי של 2,000 מטר. הסורים קיבלו טילים כאלו מצרפת והעבירו אותם הלאה לידי חיזבאללה. דגם דומה מתוצרת רוסית, ה-9M111 "פאגוט", כולל משגר במשקל 24 פאונד (כ-11 ק"ג) שיורה טיל במשקל 25 פאונד (כ-11.5 ק"ג). מערכת רוסית חדישה אף יותר ה-"Kornet E", יורה טיל מונחה לייזר לטווח של 5,000 מטר. המשגר כולל כוונת תרמית לשימוש בלילה או בתנאי ערפל. ראש הנפץ של הטיל מסוגל לחדור דרך 1,200 מ"מ של שריון, מה שהופך את שריון הצד של טנק המרכבה הישראלי לחדיר בפניו. הטיל שוקל 18 פאונד (כ-8 ק"ג), והמשגר במשקל 42 פאונד (כ-19 ק"ג). המערכת הוצגה ב-1994 ונמכרה לסוריה, שכפי הנראה העבירה אותה לחיזבאללה.

לשם השוואה, 14 חיילי חי"ר נהרגו מטילי נ"ט שנורו על מבנים שבהם שהו. מרבית הפגיעות בחיילי החי"ר נגרמו מירי של קליעים, רימונים ופגזים (כולל מטולי רקטות נישאים מסוג אר-פי-ג'י). למרות המאות הרבות של ההיתקלויות, ישנן רק 9-8 תקריות מתועדות, בהן טילי נ"ט של החיזבאללה הם שגרמו למוות בתוך כלי רכב משוריינים, בארבעה מקרים שבהם טילי נ"ט הצליחו להרוג חיילים שתפסו מחסה במבנים, לאחר שקורות הבתים התמוטטו על יושביהם.

ההתנסות בלבנון מוכיחה בשנית כי טילי נ"ט בדרך כלל מוערכים יתר על המידה. ישראל נתקלה לראשונה בטילי נ"ט במהלך מלחמת יום הכיפורים, והסתגלה במהירות על-ידי פיתוח תורת לחימה שבאמצעותה הצליחה לנטרל את האיום. טילי נ"ט היו הרבה פחות אפקטיביים במלחמת לבנון הראשונה, וכאמור - לא הצליחו כל כך גם במלחמת לבנון השנייה. חיזבאללה למד במהירות כי השריון הקדמי של טנק המרכבה היה חסין מפני טילי הנ"ט הרוסיים מדגם קורנט (Kornet) שברשותם. פגיעות בצדי הטנק ובחלקו האחורי היו אפקטיביות יותר, אך גם הן לא הצליחו להביא להשבתת הטנק או להוצאתו ממעגל הלחימה. בעוד ראשי הנפץ של טילי הנ"ט חדרו לעתים קרובות, טנק המרכבה תוכנן לספוג פגיעות אלו ולשרוד, וכך אכן היה. בנוסף למערכות כיבוי אש הקיימות בטנק, מיכלי הדלק והתחמושת שבו מאוחסנים בצורה כזו שפיצוצים משניים העלולים להיגרם בגינם הם נדירים. כך יצא שצוות הטנק, במרבית המקרים, שרד את הפגיעות, כמו גם שילדת הטנק.