שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר דחה (יום ב', 15.9.08) בקשה של חברת ייזום הנדל"ן גרנד האוז להתיר לה לערער על חיובה לשלם לעורכת דין שכר טירחה לפי דרישתה על מכירת עשרות דירות ומגרשים, על-פי הסכם שנחתם במסגרת עסקות נדל"ן.
מההחלטה עולה כי העסקות נעשו ב-12.2.96 בין גרנד האוז לבין החברות משק הדר הדרום בע"מ, משק חבצלת הדרום בע"מ ומשק פטר בע"מ. גרנד האוז רכשה מהן מקרקעין, ובמקביל נחתם הסכם שכר טירחה בין גרנהאוז לבין עו"ד לילי פויכטוונגר, בתו של בעל השליטה בשלוש החברות המוכרות, שהסדיר, בין היתר, את חלוקת העבודה וחלוקת שכר הטרחה על הטיפול המשפטי בפרויקט שכונת המגורים שתקום על המקרקעין, בין עורכי הדין מטעם גרנד האוז לבין עו"ד פויכטוונגר.
בהסכם נקבע, בין היתר, כי פויכטוונגר תבצע עבודה משפטית השווה לכ-40% מן העבודה המשפטית הדרושה, ותמורתה תקבל שליש משכר הטרחה שיקבלו עורכי הדין על כל עסקת מכר. האופן שבו חושב שיעור שכר טירחתה של עורכת הדין לא נגזר באופן ישיר מהסכום ששילמו רוכשי הדירות בגין שכר טירחת עורכי הדין, אלא היה תלוי בסכום שעורכי הדין של גרנד האוז היו אמורים לקבל.
לפני מכירת המקרקעין הייתה עו"ד פויכטוונגר אמורה לטפל בעסקות העתידיות. הסכם שכר הטרחה היה תנאי, מצד מוכרות המקרקעין להשלמת העסקה, וגרנד האוז חתמה עליו בחוסר רצון, מאחר שכבר היו לה עורכי דין "משלה".
ב-3.9.03 הגישה עו"ד פויכטוונגר תביעה נגד גרנד האוז ובה טענה כי החברה לא דיווחה לה על העסקות שנעשו במקרקעין ולא העבירה לה את התשלומים המגיעים לה במועד שנקבע בהסכם, למרות ששילמה את הכסף המגיע לעורכי הדין שלה. היא תבעה שישולם לה שכר הטרחה שהגיע לה על חוזים שנחתמו בשנים 2002-1998 בסך 212,808 שקל בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה. סכום זה חושב לפי סך של 0.45% מערך כל אחד מהחוזים, שכן על-פי הסכם שכר הטרחה הגיע לה סכום השווה לשליש מהשכר הכולל שהיו אמורים לקבל כל עורכי הדין, הן של גרנד האוז והן עו"ד פויכטוונגר. בנוסף תבעה המשיבה את הפיצוי המוסכם על הפרת החוזה בסך 325,000 דולר בתוספת מע"מ.
הערעור התקבל חלקית בביהמ"ש המחוזי בית משפט השלום בתל אביב דחה את טענת גרנד האוז כי מועד התשלום עדיין לא הגיע, אך קיבל את עמדתה כי עליה לשלם לעורכת הדין 0.3% מערך כל חוזה, השווה לשליש מכל סכום אשר שולם בפועל לעורכי הדין של החברה. כמו-כן נקבע כי אין מקום להעניק לפויכטוונגר את סכום הפיצוי המוסכם על הפרת החוזה, מאחר שיש בכך כפילות ועורכת הדין הייתה צריכה לבחור בין פיצוי זה לבין הפיצוי לפי הסכם שכר הטרחה.
על כך ערערה עו"ד פויכטוונגר לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הערעור התקבל בחלקו. השופטים ישעיהו שנלר, קובי ורדי ורות לבהר-שרון קיבלו את עמדת עו"ד פויכטוונגר לעניין חישוב שכר טירחתה, וקבעו כי מלשון ההסכם גופו עולה כי כוונת הצדדים הייתה שהיא תקבל שליש משכר הטרחה הכולל שמקבלים כלל עורכי הדין בגין העסקה, דהיינו מהסכום שקיבלו עורכי הדין של שני הצדדים יחד, שהוא 1.35%, וששליש ממנו שווה ל0.45% בתוספת מע"מ.
בית המשפט המחוזי גם דחה את טענת גרנד האוז שיש לקבוע את שיעור שכר הטרחה בהתחשב בכך ששכר הטרחה ששולם לעורכי דינה הופחת בהסכמתם ל-0.5%. זאת לאחר שבית המשפט קיבל את טענת המשיבה, כי לא ניתן היה להפחית את שכרה בלא להיוועץ עמה ולקבל את הסכמתה, שכן ההפחתה מקפחת אותה.
אשר לפיצוי המוסכם, קבע בית המשפט המחוזי כי ההסכם אכן הופר, שכן גרנד האוז לא יידעה את המשיבה כי נמכרו כ-50 דירות וכ-25 מגרשים ולא העבירה לה את שכר הטרחה בגינם. עם זאת, קבע בית המשפט כי "הכוונה בפיצוי המוסכם הייתה לקבוע את הסכום המקסימאלי שפויכטוונגר הייתה זכאית לו מהעסקה במקרה של הפרת ההסכם". בית המשפט המחוזי קבע כי עורכת הדין הייתה צריכה לבחור בין הפיצוי המוסכם לבין שכרה החוזי וכי היא בחרה במקרה זה בשכר הטרחה החוזי ולא בפיצוי המוסכם.
האם פסק ביהמ"ש בחוסר סמכות? בבקשת רשות הערעור שהגישה גרנד האוז לבית המשפט העליון נטען, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר העניק לפויכטוונגר סעדים שלא ביקשה כלל. לטענת החברה, עתרה עורכת הדין לתשלום בגין העסקות שבוצעו בעבר בין החברה לבין רוכשי יחידות הדיור בפרויקט, ולא עתרה לתשלום שכר טירחה בגין כל עסקה שתעשה בעתיד, וגם לא עתרה לקבוע מהו שיעור שכר הטרחה שהיא זכאית לו מכלל העסקות שתבצע החברה בעתיד. לטענת החברה, חלק זה של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ניתן בחוסר סמכות.
בהחלטתו לדחות את בקשת רשות הערעור פסק השופט דנציגר כי הטעות של בית המשפט שהחברה טוענת לה אינה נוגעת לשאלה עקרונית שבמשפט.
השופט העיר כי בהתייחסות בית המשפט המחוזי לגובה שכר הטרחה הכולל שעורכת הדין תהיה זכאית לו, אין, כפי שביקשה גרנד האוז לצייר, משום קביעת הכרעות ומתן סעדים שלא נתבקשו, אלא המשך ישיר להכרעה בסכסוך.