שלושה מתושבי הכפר ירכא שבצפון נידונו (יום ד', 17.9.08) בבית משפט השלום קריית גת לקנסות של 1,500 שקל כל אחד, על ציד בלתי חוקי של חוגלות ועל פגיעה בשמורת טבע, לאחר שנתפסו בשמורת הר הנגב, בנחל ניצנה. השופט איל באומגרט גם חייב את השלושה, עארף, אסעד ונור מעדי, לחתום על התחייבות בסך 3,000 שקל להימנע מלחזור על מעשיהם.
מגזר הדין עולה כי פקחים של הסיירת הירוקה תפסו את השלושה ב-1.10.04 באזור הר עריף. בשטח נמצאה חוגלה ירויה, וברכב שבו נסעו נמצא רובה ציד מחוץ לנרתיקו. לשלושה לא היו רישיונות ציד. השלושה הכחישו כי הגיעו למקום לציד, וכי צדו את החוגלה שנמצאה.
השופט החליט לזכותם מחמת הספק מעבירות של החזקת חיית בר שניצודה ושל החזקת רובה ציד ברכב כשהוא אינו ארוז בנרתיק.
אחד הפקחים, אריאב בולדו, העיד כי הוא ושלושה פקחים אחרים, יוני שריר, חנן אפריאט ובן דרור, הגיעו למקום לאחר שקיבלו הודעה בקשר על ציד בלתי חוקי. בחיפוש שערך ברכבם של השלושה מצא שלוש צידניות ששתיים מהן היו מלאות בבקבוקי קרח ששימשו כגופי קירור.
הפקחים האחרים הוציאו מהרכב רובה ציד, אפוד ציד עם כדורים, ותיק יד ובו קופסאות כדורים. בולדו העיד כי בנוכחות האנשים במקום, הריח את רובה הציד וזיהה ריח של אבק שריפה.
ואולם במשפט התברר כי היו מחדלים בחקירתם של הפקחים, משום שאת החוגלה הירויה מצאו בחיפוש שנעשה בשטח לאחר שהשלושה כבר עזבו את המקום. כמו-כן התברר שאיש מהפקחים לא ראה את החוגלה הירויה מושלכת מרכבם של השלושה ולא הובאו ראיות כי הקליעים שנמצאו בגוף החוגלה נורו בנשקם.
עם זאת, קבע השופט כי השלושה עסקו בצייד בלתי חוקי, צייד במקום אסור, ופגיעה במשורת טבע. בין הראיות לכך היו מציאת רובה הציד ה"מעשן", אפוד ציד ובו נוצות של עופות, כדורים רבים, שתי צידניות מלאות בבקבוקי קרח שנועדו לאחסון.
הזריחה המרשימה של דימונה השלושה טענו במשפט כי יצאו לטייל בדרום הארץ. עארף מעדי סיפר כי הכספת שבה אחסן את רובה הציד, שהחזיק ברישיון, התקלקלה, ומכיוון שידע כי אינו רשאי להשאיר את הנשק בבית בלא השגחה, לקח אותו, את הכדורים ואת אפוד הציד עמו. אסעד מעדי, ששירת בעבר כקצין צה"ל בהר עריף, הציע לטייל שם משום שהוא מכיר היטב את האזור. הצידניות שנמצאו ברכב שימשו לשמירה על טריות המזון שלקחו לטיול.
עארף גם טען שהוא מחזיק בנשק ברישיון מאחר שהוא חבר מועדון "החוגלה" בקיסריה, שבו יורים בצלחות חרס. הוא אף הציג אישור חברות, אך מתברר שתוקפו לשנים 1993-1992. עוד טען שהוא בכלל מתנגד לצייד, ויורה אל צלחות חרס בלבד. את נוצות הציפורים שנמצאו על האפוד, הסביר שירש את האפוד מאביו המנוח, שהיה ציד בירכא. אסעד מעדי סיפר דברים דומים, ואילו נור מעדי מסר כי עבר קורס ייננים, רצה להעשיר את ידיעותיו בתחום ייצור היין ואף שמע שהזריחה בדימונה מרשימה.
בפסק הדין כתב השופט באומגרט כי עדויותיהם של הפקחים היו מהימנות, בלא כל פניות ומתוך מגמה אמיתית שלא להטעות את בית המשפט. לעומת זאת, מצא בעדויות הנאשמים סתירות, אי דיוקים ודברים לא מהימנים.
