אסיר מחתרת בת עין, עפר גמליאל פתח בשביתת רעב ללא הגבלת זמן. זאת במחאה על ההחלטה שלא לאפשר לו לצאת לחופשות. גמליאל מרצה עונש של 15 שנים בשל הרשעתו בניסיון לרצח ובעבירות נשק, לאחר שניסה לבצע פיגוע באמצעות "עגלת תופת" בבי"ס ערבי לבנות במזרח ירושלים. בעקבות הרשעתו הוגדר גמליאל כ"אסיר ביטחוני", ולפיכך מאז מאסרו לפני כ-6.5 שנים נמנעה ממנו יציאה לחופשות.
לפני כשנה, החליט בית משפט המחוזי לקבל את בקשתו, שהוגשה באמצעות בא-כוחו עו"ד עדי קידר, להתיר לו לצאת באופן סדיר לחופשות. זאת למרות התנגדות השב"כ. השופט דוד רוזן קבע כי "בהעדר 'מידע קונקרטי המעיד על כוונה או רצון של גמליאל לפעול ולסכן שלומם של בני אדם' לא יכולה הייתה הרשות לבסס החלטתה שלא להתיר את יציאתו לחופשות".
אולם המדינה ערערה על פסק הדין לביהמ"ש העליון, בטענה שהוצאתו של גמליאל לחופשות סדירות עומדת בניגוד למדיניות לגבי אסירים ביטחוניים ובניגוד לעמדת שב"כ בעניינו של גמליאל.
בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה וביטל את החלטת המחוזי. השופטים
עוזי פוגלמן, יורם דנציגר ואילה פרוקצ'יה קבעו כי לגמליאל יותר לצאת לצרכים הומניטאריים בלבד. בהחלטה מתח השופט עוזי פוגלמן ביקורת על החלטת המחוזי להתיר לגמליאל לצאת לחופשות למרות התנגדות השב"כ שקבע כי "מסוכנותו של גמליאל לא פגה בחלוף השנים". לדברי פוגלמן, משמעות החלטתו של השופט רוזן היא כי "החלטת הרשות אינה יכולה להיחשב כסבירה, מקום בו לא הוצג לה מידע קונקרטי המתייחס לפעולות עתידיות שיינקטו על-ידי השב"כ, ושיש בהן משום סכנה לשלום הציבור. לדברים אלה - שהינם אף בבחינת אמירה כללית החורגת מעניינו של ההליך הנוכחי - אין בידי להסכים".
הוא הוסיף כי קביעת מסוכנותו של אסיר וההחלטה אם לאשר לו לצאת לחופשה כפועל יוצא, "היא ענין של הערכת העובדות. 'שלב זה של שקילת העובדות הוא לב לבו של שיקול הדעת" של הרשות. במקרה זה של גמליאל, "הונחה בפני הרשות תשתית ראייתית מספקת להחלטה שהתקבלה. המדינה עמדה על הנתונים העומדים בבסיס הערכת הסיכון, על-פי אמות המידה המקובלות בהן העבירה הביטחונית-אידיאולוגית חמורה בה הורשע גמליאל, הקשר לפעילים קיצוניים, והמומחיות לחומרי חבלה בה עשה שימוש לשם ביצוע העבירה.
פוגלמן התייחס להחלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי היא הייתה מבוססת על חומר חסוי המעיד על מסוכנותו של גמליאל. "משקלו של אינטרס ההגנה על הציבור גובר על אינטרס האסיר לצאת לחופשה, גם בלא שהוצג על-ידי המדינה מידע קונקרטי באשר לפעילות עתידית מתוכננת של גמליאל". ההחלטה שלא לאפשר לגמליאל לצאת לחופשות מצויה לדברי פוגלמן "במתחם הסבירות, ולא היה יסוד להתערב בה, על-פי אמות מידה מקובלות של ביקורת שיפוטית, בנסיבות אלה דין הערעור (של המדינה, ר.א.) להתקבל".
בנוסף להחלטות אלו, לאחרונה קבעה שופטת מחוזית בערעור של האחים לוינשטיין כי אסירים אידיאולוגיים מוגדרים כאסירים ביטחוניים ולכן השב"כ הוא שמחליט על חופשותיהם.
סגירת דלתות בתי המשפט בפני גמליאל ומנגד האישור שניתן ליציאתם לחופשה לרגל חג הרמדאן של אסירים ערבים, הובילה להחלטת גמליאל לנקוט בצעד קיצוני של שביתת רעב ללא הגבלה. ביום השלישי (ד') לשביתתו הועבר גמליאל לבידוד בכלא איילון.
מחוץ לכותלי הכלא הקימו חבריו של גמליאל ובני משפחתו מאהל מחאה בסמוך לישיבת מרכז הרב בירושלים. למחאה באוהל הצטרפו משפחות של נפגעי טרור וגם משפחות הטבח ממרכז הרב, בקריאה מפורשת לשחרר את האסירים היהודים ולא את הערבים "רוצחי יקירהם".