תושבת ירושלים תבעה את משרד הבריאות בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר בסכום של 5,590 שקל בגין הפרת חוק חופש המידע. מכתב התביעה עלה שוועדה מוסמכת של משרד הבריאות, החליטה שלא להעניק לבתה רישיון לעסוק ברפואה מסיבות נפשיות. הבת הגישה ערער לבית משפט העליון ונקבע שתתייצב בפני ועדה רפואית שתבחן את כושרה הנפשי ותיתן החלטתה. הבת סירבה להתייצב בפני הוועדה ולא ניתן לה רישיון לעסוק ברפואה בישראל. לטענת התובעת, משרד הבריאות נהג בסחבת במסירת החומר ששימש את הוועדה בהחלטתה ולמעשה החומר נמסר רק לאחר שנעשתה פנייה אליו באמצעות עו"ד. "מצב זה גרם לאי ודאות ולעיכוב בחזרתה של בתי לסטאז' וסבל ועוגמת נפש לה ולסובבים אותה".
בכתב ההגנה הכחיש משרד הבריאות את הטענות נגדו, וביקש לדחות את התביעה. לדבריו, החומר הרלוונטי נמסר בתוך זמן סביר לוועדה ולא נגרם נזק. כמו-כן שבתה של התובעת פנתה לעו"ד לפני שנעשה ניסיון כן ואמיתי לפתור את הבעיה עם הגורמים המעורבים. "עשינו ככל הניתן כדי שפלונית תשוב במהרה לסטאז'".
בפסק דין שניתן בחודש יולי, בהעדר הצדדים, דחה השופט יחזקאל ברקלי, את התביעה וחייב את התובעת לשלם לנתבע 250 שקל הוצאות משפט. השופט קבע שאין לתובעת יריבות עם משרד הבריאות: "פלונית היא בגירה, ואישיות משפטית נפרדת מהתובעת, ולא נטען שהתובעת מונתה כאפוטרופוס לפלונית. בנסיבות אלה התובעת, למרות שהיא אמה של פלונית, אינה רשאית לתבוע בשם פלונית את עלבונה, או את נזקיה, או את הוצאותיה ככל שיהיו. לו רצתה פלונית לתבוע, הייתה צריכה לתבוע בעצמה ובשמה".
לדברי השופט, לתובעת לא קמה עילת תביעה והיא אינה זכאית לתבוע את נזקיה של פלונית. "לכל היותר היא יכולה לתבוע את עוגמת הנפש שנגרמו לה כמטיבה אלא שלא ציינה בכתב התביעה שנגרמה לה עוגמת נפש או הוצאות כלשהן". השופט התייחס לשיהוי הניכר בהגשת התביעה: "מסיבה לא ברורה התביעה הוגשה לאחר כשבע שנים בשלהי מרס 2008, ימים ספורים לפני ההתיישנות". השופט ברקלי קבע חד-משמעית שהתובעת לא הוכיחה שמשרד הבריאות לא עמד בהוראות חוק חופש המידע. "כל החומר הוגש מייד ובסמוך לאחר בקשותיה של פלונית שביצעה סטאז' וסיימה אותו".
