בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (יום ד', 17.9.08) את ערעורו של השוטר רועי ברזילי, על הרשעתו, יחד עם שוטר אחר, בתקיפת אדם שקילל את חברם, ובגרימת חבלות לגופו.
ב-8.5.05 עיכבו שלושת השוטרים, במסגרת תפקידם, את אחמד מראר. פרץ דין ודברים בין מראר לבין אחד השוטרים. מראר קילל את השוטר, וזה היכה אותו, ולאחר מכן הכו אותו גם שני האחרים, שלא כדין, באגרופים בפניו ובבעיטות ברגליו. ברזילי כופף את ראשו של מראר כלפי מטה, הכה בברכו את פניו, ופגע באפו ובעיניו.
שלושת השוטרים הועמדו לדין בבית משפט השלום בירושלים. השוטר שבגללו החלה הקטטה מת בינתיים, והמשפט נמשך נגד שני האחרים. השניים הורשעו, וברזילי נידון לחצי שנה מאסר על תנאי, ותשלום פיצוי בסך 5,000 שקל לנפגע.
השופט אמנון כהן דחה את גרסתו של ברזילי כי מראר ניסה לברוח מניידת, נתקל במדרגה ונחבל. השופט הסתמך על סתירות בין גרסאותיהם של שני השוטרים. על סמך סתירות אלה, דחה גם את טענתו של ברזילי כי שם תחבושת על פניו הפצועים של מראר, ופסק כי השוטר בדה מלבו את גרסתו. לעומת זאת, מצא השופט כהן כי מרר דיבר אמת, אף שגם בגרסתו נמצאו סתירות.
כמה שוטרים השתתפו? ברזילי ערער, באמצעות עו"ד ראובינוף, על הרשעתו לבית המשפט המחוזי. עורך דינו טען כי ברזילי הורשע על סמך עדות יחידה, שהייתה מלאה בסתירות מהותיות, הן בכל הנוגע למספר השוטרים שהשתתפו בתקיפתו והן באשר לחלקי הגוף הספציפיים שבהם הוכה. עו"ד ראובינוף הודה כי גם עדותו של ברזילי הייתה מלאה סתירות, אך טען כי הן לא היו מהותיות.
בפסק הדין שדחה את הערעור כתבו השופטים עוני חבש, יוסף שפירא ורפאל יעקובי כי הערעור נסב על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של שופט השלום. ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות וממצאים כאלה, אלא אם הוכח שהיו נסיבות חריגות המצדיקות זאת.
עוד נפסק כי השופט כהן היה ער לסתירות בעדותו של ברזילי, והתייחס לטענות הסנגור נגדן. למשל, הסתירות בעדותו על מספר השוטרים שהשתתפו בהכאתו. טבעי הוא שאדם הניצב בלב האירוע ומוכה בו-זמנית בידי כמה שוטרים, לא יוכל לעמוד בדיוק על מספר השוטרים שהשתתפו, ציינו שופטי בית המשפט המחוזי.
הם הוסיפו כי אין פסול בהרשעה על בסיס עדות יחידה כל עוד בית המשפט בוחן את פרטי העדות לעומקם ומשתכנע שהם מהימנים.