שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב רות רונן חייבה את מכבי שירותי בריאות לפצות את בני משפחתה של אישה בת 31, שמתה באוקטובר 2003 מסרטן המעי הגס, בגלל התרשלותם באבחון המחלה במועד. מכבי חויבה לשלם למשפחה 902,481 שקל, וכן לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טירחת עורכי הדין בשיעור 20% מהסכום שנפסק.
האישה סבלה במשך חודש מדימום רקטלי ועצירות. ב-17.4.00, פנתה לרופאת הקופה והתלוננה על כך. הרופאה נטלה דגימה מפי הטבעת, אך זו לא העלתה דם טרי, ולכן נתנה לאישה טיפול שכלל דיאטה של אכילת מזון עשיר בסיבים ושימוש בנרות.
ב-1.5.00 פנתה האשה שוב למרפאת מכבי,והתלוננה על אותן תופעות וכן על כאבי בטן. הפעם בדקה אותה רופאה אחרת, והפנתה אותה לבדיקות מעבדה. תוצאות הבדיקות העידו על רמת ההמוגלובין נמוכה מעט מהנורמה, אך הן לא נמסרו באופן מסודר לרופאות הקופה.
לאחר מכן, פנתה האישה כמה פעמים למרפאת מכבי והתלוננה על כאבי ראש. לא ברור אם התלוננה על בעיות העיכול, אך הרופאה רשמה לה תרופה למניעת עצירות.
ב-12.11.00 פנתה האישה שוב לקופה. רופאה שלישית שבדקה אותה, הפנתה אותה לגסטרו-אנטרולוג. ב-11.12.00 נעשתה לה בדיקת קולונוסקופיה, והתגלה בה גידול סרטני.
האישה אושפזה ב-20.12.00 ונותחה ב-24.12.00.
היא התחילה לקבל טיפול כימותרפי, ועברה ניתוח נוסף ב-3.6.01, שבו נכרתה אונת הכבד השמאלית, לאחר שהתגלתה בה גרורה. לאחר הניתוח קיבלה עוד טיפולים כימותרפיים, אך המחלה התפשטה במהירות. נתגלו גרורות בריאות ובמוח, והאישה טופלה בהקרנות למוח. בסופו של דבר מתה האשה ב-7.10.03.
כאמור תבעו בני המשפחה את הקופה על התרשלותה. בפסק הדין שקיבל את התביעה, קבעה השופטת כי הרופאה השנייה שבדקה את האישה התרשלה מפני שלא שלחה את אותה לבדיקת קולונוסקופיה כבר בביקורה הראשון אצלה, ב-1.5.00.
36% סיכון למות? 365 פיצויים מומחה לאונקולוגיה מטעם התובעים, פרופ' מרימסקי, העיד כי אם אישה בגיל כה צעיר מתלוננת על דימום רקטאלי כמה פעמים, יש לבצע קולונוסקופיה. גם עד ההגנה פרופ' קוטן סבר כך. השופטת החליטה להעדיף עדויות אלה על פני עדותה של המומחית בתחום רפואת המשפחה, פרופ' טבנקין, שסברה כי היה מקום להפנות את האישה לבדיקות דם לפני הרחבת הבירור.
השופטת ציינה כי אילו נשלחה היאשה לבדיקה במאי 2000, הייתה נבדקת בראשית יוני, ומחלתה הייתה מתגלה כבר אז.
עם זאת, קיבלה השופטת את טענת המומחה מטעם הקופה כי כבר במועדי הביקורים הראשונים של האישה בקופת חולים, הייתה גרורה בכבד שלה, אם כי לא הוכח כי היו אז גרורות נוספות. שני המומחים העידו כי אילו התגלתה המחלה כאשר הייתה לאישה גרורה אחת בכבד, היו הסיכון שתמות 70%. כאשר התגלתה המחלה בפועל היה הסיכון 95%. מכאן שהסיכון שתמות גדל ב-36%.
השופטת חישבה ומצאה כי סך הפיצויים שהיו בני המשפחה זכאים להם על נזקיהם ממותה של האשה עומד על 2,506,891 שקל. אך מכיוון שהסיכון שלה למות גדל עקב האיחור בגילוי, ב-36% בלבד, קבעה כי הם זכאים ל-36% מסכום הפיצויים, כלומר ל-902,481 שקל.
