בית המשפט העליון דחה (יום ד', 17.9.08) ערעור של חברת שמרז שירותים טכנולוגיים בע"מ על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לדחות את תביעתה הכספית נגד חברת אדוארדס ישראל ואקום בע"מ, ועל קביעתו כי בין שתי החברות לא היו יחסי שותפות וכי אדוארדס הייתה זכאית לבטל התקשרות קודמת ביניהן. השופטים איילה פרוקצ'יה, סלים ג'ובראן וחנן מלצר חייבו את שמרז לשאת בשכר טירחת עורך דינה של אדוארדס בסך 20,000 שקל.
שמרז נוסדה ב-1992 לתת שירותי תמיכה למפעל אינטל בירושלים, ובהם טיפול במערכת ההזמנות וההספקה הפנימית של כימיקלים למחלקות המפעל וניקוי ערכות וחלקים במכונות היצור. אדוארדס ישראל ואקום בע"מ (Edwards Israel Vacuum L.T.D) היא חברה נכדה של חברה עולמית, The Boc Group Plc, העוסקת בניקיון חלקים ובפתרונות תהליכים לניקוי חלקים.
ב-1998, עם הקמת מפעל אינטל בקריית גת והשקתו של פרויקט FAV18, פרסמה אינטל מכרז למתן שירותים לפרויקט. שמרז ואדוארדס ניגשו למכרז, אך הצעותיהן נדחו. אדוארדס נענתה להצעת שמרז להגיש הצעה משותפת חוזרת לאינטל.
ב-26.4.98 נחתם הסכם בין שתי החברות, ועל פיו תרכוש אדוארדס משמרז שירותים שידרשו לה לביצוע התחייבותה לאינטל. אחד הסעיפים קבע שניתן לבטל את ההסכם בהודעה בכתב שתישלח 60 יום מראש. על סמך ההסכם, הגישה אדוארדס הצעה לאינטל וזכתה בביצוע העבודות בפרויקט, באמצעות שמרז. ההסכם עם אינטל הוארך עד יולי 2002.
משא-ומתן בלי חתימת הסכם בינואר 2002 הוציאה אינטל מכרז חדש למתן שירותי ניקוי חלקים, ושוב התקבלה הצעת אדוארדס שהוגשה בשיתוף פעולה עם שמרז. אבל הפעם לא נחתם הסכם בין אדוארדס לשמרז, בגלל חילוקי דעות ביניהן על התמורה המגיעה לשמרז, אם כי שמרז המשיכה לבצע את העבודה. ב-27.7.03 שלחה אדוארדס לשמרז מכתב בדבר ביטול ההסכם, לאחר 62 יום.
בתגובה הגישה שמרז תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תביעה לאכוף אל אדוארדס את ההסכם. שמרז טענה כי ב"הסכם החדש" הפכה לשותפה של אדוארדס לעניין המכרז, ולכן אין תוקף להוראת הביטול בהסכם הקודם.
השופטת שרה דברת דחתה את התביעה, וקבעה כי אין בטיעוני שמרז כדי להצביע על קיומה של שותפות. אכן היה שיתוף פעולה בינה לבין אדוארדס, אך הוא נשאר במתכונת הבסיסית של ההסכם המקורי, שלפיו הייתה שמרז ספקית שירותים. השופטת גם קבעה כי המשא-ומתן בין השתיים לא התגבש לכדי הסכם מחייב. לגבי הסכם 1998, פסקה השופטת כי פג תוקפו.
לא הוסכם על תמורה על כך ערערה שמרז לבית המשפט העליון. החברה התמקדה בשתי טענות. האחת, שנגזלו זכויותיה לתת שירות של אספקת כימיקלים לאינטל באופן בלעדי מאז 1998. שווי הנזק שנגרם, לטענתה, עמד על 188,580 דולר, כסכום הרווח שנמנע ממנה ב-21 חודשי הפסקת עבודתה במפעל, בשנים 2005-2003. כמו-כן טענה כי אדוארדס לא שילמה 71,181 דולר הפרשי תמורה, המגיעים לה על עבודתה אפילו אם לא הושג הסכם ביניהן.
בפסק הדין שדחה את הערעור, קיבל השופט את עמדת השופטת המחוזית כי מיום שפקע ההסכם הראשון, לא היה בין הצדדים הסכם מחייב. אומנם הושג מסמך הבנות, אך לא הסכימו בו על התמורה שיש לשלם לשמרז על עבודתה. הודעת הביטול נשלחה משום שאדוארדס סברה שההסכם מ-1998 עדיין בתוקף.
השופט ג'ובראן ציין כי על-פי "הודעת הביטול" ששלחה אדאורדס, הופסקה עבודת שמרז מסוף ספטמבר 2003, ואין היא זכאית לכל תשלום נוסף היות שלא ביצעה כל עבודה לאחר תקופה זו. כמו-כן קיבל את קביעת בית המשפט המחוזי כי הנתונים שעליהם ביססה שמרז את חישוב הפרשי התמורה לא הוכחו.
