בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בסוף השבוע את ערעורו של מנהל חטיבת הביניים בבית ספר בגליל על הרשעתו בתקיפת תלמיד. השופטים רון שפירא, עודד גרשון וצילה קינן גם דחו את בקשתו להסתפק בהענשתו בלא הרשעה בפלילים.
עבדאללה רידאן, מנהל חטיבת הביניים בבית הספר "מרכז הגליל" שבכפר כסרא, נידון בבית משפט השלום בעכו ל-7 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 3,000 שקל, מימוש התחייבות על סך 2,000 שקל שחתם עליה מתוקף גזר דין בתיק אחר, ופיצוי לתלמיד בסך 3,500 שקל.
מפסק הדין עולה כי בין המנהל לבין משפחת התלמיד היה סכסוך קודם, והתקיפה אירעה לאחר ויכוח עם אביו של התלמיד. במשפט לא הייתה מחלוקת שב-10.2.02, שהה התלמיד בחדר המנהל, והדלת הייתה סגורה. בין השניים התפתחו חילופי דברים ואף צעקות. באותה עת, שהה "רמבו" שקור, חברו של התלמיד בפרוזדור. בשלב מסוים נכנס רמבו לחדר, ולאחר מכן טען שראה את כל הכיסאות הפוכים. כעבור כחצי שעה התקשר המנהל למשטרה, ולמקום הגיעו שוטר ומתנדב.
עיקר המחלוקת במשפט הייתה מה התרחש בפועל בתוך החדר. על-פי גרסת התלמיד, קרא לו המנהל להיכנס לחדר, סיפר לו סיפורים רעים על הוריו, ובהמשך נתן לו סטירה, הכה אותו וקרע לו את החולצה. עקב צעקותיו, נכנס רמבו לחדר, הפריד ביניהם והרחיק את המנהל ממנו. על-פי גרסת המנהל, היה התלמיד זה שביקש לשוחח עימו, נכנס אליו לחדר, ואז התפתחו ביניהם חילופי דברים משום שהתלמיד האשים אותו בהגשת תלונה נגדו על פריצה לספריית בית הספר. התלמיד השתולל, זרק אליו ששה כיסאות שהיו בחדר, ויצא. לאחר צאתו, נכנס רמבו לחדר.
שופט השלום העדיף את גרסתו של התלמיד, שהסתייעה בעדותו של רמבו, וקבע כי הוכח מעל לכל ספק סביר שהמנהל סטר לתלמיד, הכה אותו בכל חלקי גופו וקרע את חולצתו. השופט ראה בחומרה את האלימות של איש חינוך כלפי תלמיד, וציין כי למנהל כבר יש הרשעה אחת בעבירת אלימות, וכי נפתחו נגדו עוד שני תיקי אלימות שלא הורשע בהם.
בערעורו לבית המשפט המחוזי, טען המנהל כי לא היה ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר את אשמתו, והזכיר כי הוא זה שהתלונן ראשון על אלימות התלמיד נגדו. עוד טען כי השופט שגה כאשר התעלם מתעודה רפואית המתעדת חבלות שנגרמו לו מידי התלמיד.
בפסק הדין שדחה את הערעור כתב השופט שפירא כי עיקר טיעוני המנהל הופנו כלפי ממצאי מהימנות של שופט השלום, שהעדיף את גרסת התלמיד ורמבו. ואולם ערכאת ערעור אינה נהוגת להתערב בקביעת ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות של הערכאה הראשונה, אלא בנסיבות חריגות. בעניין הנדון, קבע השופט שפירא, אין שום נסיבות חריגות, טעויות גסות, או התעלמות מגורמים רלוונטיים שהיה בהם כדי לשנות את התוצאה שהגיע אליה שופט השלום.
כשל חינוכי השופט שפירא ציין כי אפילו נניח שהתלמיד זרק כיסאות בחדר אל המנהל, עדיין אין בכך כדי לשלול את הקביעה שהמנהל סטר לתלמיד, הכה אותו בכל חלקי גופו וקרע את חולצתו. עוד כתב כי הקביעה שהוכחה אשמת המנהל אין בה כדי לקבוע כי התלמיד הוא "טלית שכולה תכלת". אין גם לשלול את האפשרות כי התלמיד תרם ליצירת האירוע האלים. ואולם כל אלה אינם מכשירים את התנהגות המנהל, כפי שהוכחה.
השופט גם דחה את טענת המנהל כי בבית משפט השלום הרבה התלמיד לומר "אינני זוכר" על כל שאלה שלא היה לו נוח לענות עליה. השופט שפירא ציין כי חלפו שנים רבות מהאירוע עד מתן העדות, ומכל מקום אין לראות בהתנהגות זו של התלמיד הצדקה להתערבות בקביעות המהימנות של שופט השלום .
השופט גרשון הוסיף כי "העובדה שמנהל בית ספר תוקף את תלמידו בכל חלקי גופו, וקורע את חולצתו, מלמדת על כשל חינוכי מן המעלה הראשונה".
השופט גרשון סמך את ידיו גם על החלטת שופט השלום שלא להימנע מהרשעתו של המנהל בפלילים. כאן מדובר באדם שעמד שלוש פעמים בעבר לדין על עבירות אלימות, במנהל בית ספר שתקף את תלמידו, מעשה שיש להוקיעו.
