הסיפור שלי עם 'סופר סושי' התחיל ברגל שמאל. בן זוגי ואני פשוט לא הצלחנו למצוא מועד מתאים לבקר במקום. עד שהצלחנו למצוא שעה סבירה בערב פנוי, אתרע מזלנו ונאלצנו להביא לדירתנו בדחיפות דיירת מכובדת נוספת - החתולה שלי. מה הבעיה, תשאלו? ובכן, זו לא סתם חתולה. זו חתולה באה בימים, בעלת הרגלים שונים ומשונים, שרק במאמצים רבים הצלחנו להביאה אלינו בשלום בלי שום טראומה. כך שבמהלך כל סעודת המלכים שזכינו לקבל ב'סופר סושי', חלפו בראשי מחשבות כגון "האם קוצ'י בסדר? האם היא כבר יצאה מהכוך בו היא כרבלה את עצמה? האם היא הצליחה להבין איפה האוכל ואיפה ארגז הצרכים ולא בלבלה ביניהם??". אני בטוחה שכולכם מסכימים עימי שקשה ליהנות כך מארוחה. אך הפלא ופלא, נהניתי גם נהניתי! עד כדי כך שכל מי שדרש בשלומי יום למחרת, זכה לשמוע (בנוסף להרצאה בנושא רגישותם של חתולים לשינויים בסביבה), גם על נפלאותיה של המסעדה.
בראש ובראשונה, האוכל מצויין. התפריט החדש-דנדש מוצג בצורה מפתה באמצעות צילומים אסתטיים ומכיל הרבה חידושים וגיוונים, שעוד אגיע אליהם בהמשך. שנית, המסעדה עצמה יפה. יפה מאד, הייתי אף מעזה וכותבת. את הבאים מכיוון בן יהודה מקדם ציור קיר יפהפה של רמי מאירי (על-פי הבעלים, מעבר להיותו יפה, נועד הציור לחבר את המסעדה לתל אביב). השולחנות, בחוץ ובפנים, מסודרים בצורה נוחה. האווירה צעירה, בלי להיות רועשת וזועקת, לא מעט בזכות המוזיקה הטובה שהושמעה בווליום סביר. ויותר מכל, מורגש שניתנה הרבה תשומת לב לפרטים הקטנים: מהבובות שמקשטות את הקיר על-יד הבר, דרך כלי האוכל היפים ועד לצלחת עליה מונחות מגבות הנייר בשירותים (הנקיים, יש לציין). הברקות בדמות הצלחת הזו הן מסוג הדברים אליהן אני מפללת בעיצוב הדירה של בן הזוג ושלי. ובכלל, מאז שעברנו לדירה הזו חידשתי את מנהגי הישן, ובכל מקום בו אני מבקרת אני מחפשת פריטים שהייתי מוכנה להניח גם בבית. בסופר סושי היו הרבה כאלו, ולמסקנה הזו הגעתי הרבה לפני שהתחלנו לזלול.
מסתבר שכשיש תמונות לוקח הרבה יותר זמן לקרוא, ולכן התעמקנו ארוכות בתפריט. בעל המקום, איציק, נחלץ לעזרתנו והציע לשלוח אלינו דוגמאות מייצגות של התפריט החדש. תוך כרבע שעה התחילו להישלח לעברנו עוד ועוד מנות מהמטבח. התחלנו בכיסוני סלמון מנגו (32 שקל ל-2 יחידות), שהורכבו מאורז עטוף בסלמון עם קוביות מנגו. החיסרון היחיד של המנה היה הגודל שלה. היה קשה מאד לנגוס בכיסונים באופן שישלב את כל הטעמים, אך כשהצלחנו לעשות כן, גילינו שילוב מיוחד להפליא. לאחר מכן דגמנו אורמאקי סלמון-טוביקו שחור (34 שקל ל-8 יחידות) שהיה מרענן בשל המרקם המיוחד של הטוביקו, אך גם אותו היה קצת קשה לאחוז מכיוון שהיחידות עוצבו בצורת משולש. בשלב הזה החלטנו שבעת הצורך, נעבור לידיים, כי הטעם יותר חשוב לנו מהאסתטיקה. עם זאת, מזל שבסופר סושי לא מסכימים איתנו ומקנים חשיבות זהה לשני האספקטים, כי היה כיף לקבל לשולחן מנות כל כך יפות. את המנה הבאה, מרק אוסווימנו (26 שקל) קשה היה לעצב בצורה מיוחדת, עובדה שמסבירה את הקלות בה זללנו אותו. זהו מרק דגים עם סי-בס, פטריות ואצות, שנשאר על שולחננו לאורך כל הארוחה, וגם כשהתקרר המשיך להיות טעים. תוך כדי לגימת המרק נחתה על שולחננו צלחת עם פלאפל אדממה (22 שקל ל-5 יחידות) שהיו ללא ספק אחת מהמנות המנצחות של הערב. מדובר בפלאפל העשוי מתערובת של חומוס ואדממה, שמוגש עם רוטב צ'ימיצ'ורי יפני מצויין בתוספת אדממה קלאסית בצד. טעים-טעים. המשכנו עם מנה מפתיעה - קריספי פיצה (34 שקל). בצק דק ופריך, שעליו סלמון, עגבניות שרי, פלפלים קלויים ובצל, מוקרם בספייסי מיונז. הבטחתי לעצמי שאטעם ולא יותר מכך, כדי שיישאר מקום לסושי הקלאסי יותר, אך לא הצלחתי להתאפק. מנה מוצלחת (אם כי לא מאד יפנית, למיטב ידיעתי) שהצדיקה את הביטחון שנתנו באיציק.
קשה להאמין, אבל המשכנו לקבל עוד אוכל. כעת הונחו לפנינו 2 שיפודי סנדוויץ' סלמון טמפורה עם בטטה ואבוקדו (36 שקל ל-4 יחידות). אני מתקשה לעמוד בפני מזון מטוגן, ולכן זו הייתה אחת מהמנות החביבות עלי. לחובבי הסושי החם, זו מנה מאד מומלצת, אם כי לא מדובר בשילוב טעמים מקורי במיוחד. המשכנו עם עוד שיפודים, ופנינו לעבר 2 יקיטורי פרגיות (42 שקל), שלוו במצע פטריות שיטאקי ושמפיניון ברוטב טריאקי ג'ינג'ר. הפרגיות היו עסיסיות, אך את ליבי שבו כדורי האורז-טמפורה, שפרט לטעמם הפכו את המנה הזו ליפהפייה.
את מצעד המנות חתמו חטיפי ברבוניה (28 שקל ל-4 יחידות) - ברבוניות ופטריות בטמפורה, עטופים בדפי אורז עם עלי בוקצ'וי, גזר ומלפפון. מאחר שהיינו שבעים ביותר, שמחנו למנה הקלילה הזו, שהלמה מצויין את רוטב הג'ינג'ר עימו הגיעה. בלי הרוטב לא הרגשתי הרבה טעם, אך בן זוגי טען שזה בגלל שהטעם עדין, בעוד אני עדינה קצת פחות.
כשסיימנו את האוכל התפניתי לחשוב שוב על החתולה. הפעם התרכזתי בניסיון לדמיין האם גם היא הייתה נהנית מסעודה בסופר סושי. אין לי ספק שהדגים הטריים היו קונים אותה, אך אני ושכמותי נמשכים גם לעיצוב היפה, למחירים האטרקטיביים, להיצע הרחב ולחוויית האכילה במקום. לא ברור לי איך חובבי סושי כמו בן זוגי וכמוני פספסו עד כה את סופר סושי, שקיימת כבר יותר מחצי שנה, במהלכה הוקמו 2 סניפי טייק-אווי באבן גבירול ובדיזנגוף בנוסף לסניף הדגל בו היינו. ברור לי בהחלט שעוד נשוב לשם.
