זו השנה השלישית ברציפות בה הפגנה נגד הגעתו לניו-יורק של מחמוד אחמדינג'אד לנאום בעצרת האו"ם מתקיימת. אלא שהפעם, בניגוד לשנים עברו, גורמת ההפגנה נגד הנשיא האירני למלחמות יהודים בינם לבין עצמם.
מינוף להפגנה להפגנה שכזו מגיעים אישי ציבור, ראשי ארגונים, אנשי דת ופוליטיקאים. הסנטור הדמוקרטית הילרי קלינטון הוזמנה לשאת נאום, ונעתרה לבקשה. דא עקא, שלעצרת הוזמנה גם שרה פיילין, יריבתה הרפובליקנית שעלתה בסערה לכותרות, ואף היא ניאותה לבוא. השתתפותן של השתיים בכפיפה אחת העלתה עשרת מונים את קרנה של ההפגנה, שלרוב בקושי מסוקרת באמצעי התקשורת האמריקניים.
מכאן ואילך הדרך לצעוד במסלול של התנגשות הייתה קצרה, וזאת למרות שלא היו אמורות לשהות בו-זמנית על אותה בימת נואמים. הראשונה לשבור את הכלים הייתה הילרי קלינטון, שהודיעה למארגנים: או אני או היא.
כאן נכנסו לתמונה היהודים. תומכי קלינטון המהווים את רוב הציבור היהודי בניו-יורק ומחזיקים בעמדות-כוח רבות ותורמים לארגונים היהודים עמדו מעבר אחד של המתרס, ומן העבר השני תומכי מק'קיין-פיילין. בתווך ניצבו המארגנים שכעסו על קלינטון שהעדיפה לדחוק את ענייני האיום האירני הקיומיים לטובת מאבקי יוקרה.
עודף שנאה במחנה קלינטון יש שנאה רבה ואימוציות לא מעטות כלפי פיילין. אנשיה הפעילו לחצים אדירים לביטול השתתפות פיילין שכללו אף איומים. בסופו של דבר נכנעו המארגנים והחליטו לבטל השתתפות פוליטיקאים, בנימוק כי מדובר בשנת בחירות הרגישה מבחינה פוליטית.
אלא שלמחרת אותו יום נכתב בעיתונות כי בוטל ביקורה של פיילין מבלי לומר דבר על קלינטון. כך למעשה הוסטה תשומת הלב מנושא העצרת לשאלת המשתתפים בה, והמסר החשוב הוחמץ.
