בית המשפט העליון קיבל (יום א', 12.10.08) את ערעורו של אדם שנפגע בתאונת דרכים על פסק דין של שופטת שקבע כי הוא מתחזה ולא נגרם לו נזק נפשי מהתאונה, כטענתו. השופטים אליעזר ריבלין, סלים ג'ובראן ועוזי פוגלמן קבעו לו פיצויים, וחייבו את חברת הביטוח מגדל שטענה כי הוא מתחזה, לשאת בשכר-טרחת עורך-דינו בערעור בסך 25,000 שקל, וכן בשכר טירחת עורך דין בבית המשפט המחוזי בשיעור 13% מהפיצוי שנפסק לו.
מפסק הדין עולה כי האיש איבד ב-21.7.92 את השליטה על רכבו והתנגש בעמוד. הוא לקה בזעזוע מוח, בשברים בפניו ובצלעותיו, ובנזקים נוספים. הוא הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה לפיצויים נגד חברת הביטוח שלו, מגדל.
השופטת מינתה את הפסיכיאטר ד"ר אילן קוץ, למומחה פסיכיאטרי. הוא בדק את האיש שלוש פעמים, ואבחן אצלו "תסמונת שלאחר חבלה גולגולתית עם מרכיבים אפקטיוויים דיכאוניים", וקבע לו נכות נפשית בשיעור 50% לצמיתות.
ב-15.10.03 ניתן פסק הדין, ובו דחתה השופטת את קביעת המומחה כי האיש סובל מנכות נפשית, וקבעה כי "לתובע אין נכות בתחום הפסיכיאטרי" וכי הוא מתחזה למטרת הפקת רווח. למסקנתה הגיעה "על סמך העדויות, ובכללן רישומים ממוסדות רפואיים, קלטות מעקב, וחקירתו של ד"ר א. קוץ בביהמ"ש".
השופטת הוסיפה: "התובע מניפולטיווי, בחר, מסיבות השמורות עמו, לנהל, מאז שפוטר מעבודתו, אורח חיים בטלני והוא מבלה את זמנו בהסתובבויות שונות, לרבות שהייה מוגבלת במתקני שיקום ואצל רופאים מטפלים, בנצלו את המערכות השונות לקבלת טובות הנאה".
על פסק הדין ערער האיש לבית המשפט העליון, וב-14.2.08 הורו השופטים למנות מומחה נוסף מטעם בית המשפט. המומחה, פרופ' קליין, מהמרכז הרפואי רמב"ם חיווה את דעתו ב-31.10.06 כי "אמנם התובע מעצים את תלונותיו ומציג את מצבו באור חמור יותר משהינו בפועל", אך הוא "אינו מתחזה ובעיותיו הנפשיות כיום וביטוין בתפקודו בכל תחומי החיים, הינם אמיתיים וקשורים לתאונה שעבר".
ב-7.11.06 הגיש חוות דעת נוספת על סמך בדיקת עזר הקרויה מבחן MMPI, ובה ציין כי אומנם המבחן מעלה אפשרות של התחזות, אך אין לתת לו משקל רב.
בפסק דין שניתן ב-13.6.07 שבה השופטת וקבעה כי לא נגרמה לאיש נכות נפשית. "לא אוכל לסמוך על מסקנתו של פרופ' קליין כי התובע אינו מתחזה. נותרתי איתנה בדעתי, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין הראשון, כי התובע מתחזה והתאונה לא גרמה לו לנכות נפשית", כתבה השופטת. בין היתר, דחתה את מסקנתו של פרופ' קליין כי ניתן להסיק ממצבו הנוכחי של האיש על מצבו בעבר, וקבעה כי האיש התאים את התנהגותו לפני פרופ' קליין באופן שהעלים או מזער את התחזותו.
השופטת הדגישה כי אין למומחה יתרון על פני בית המשפט בבואו להעריך את מהימנותו של האיש. עוד קבעה כי פרופ' קליין לא נתן בחוות דעתו את המשקל הראוי לתוצאות מבחן MMPI.
לחוות דעת המומחים - משקל רב על כך ערער האיש מחדש לבית המשפט העליון. בפסק הדין שקיבל את הערעור ציין השופט עוזי פוגלמן כי אומנם נכון שבית משפט אינו כבול במסקנות מומחים, אך יש לתת משקל רב לחוות דעת של שני מומחים שמינה בית המשפט, ששתיהן קבעו בנקודות זמן נפרדות שהאיש אינו מתחזה וכי הוא סובל מנכות נפשית. השופט הוסיף כי עיקרי הנתונים שעמדו בבסיס מסקנתה של השופטת אין בהם כדי להוכיח - בנפרד ובמצטבר - כי האיש מתחזה.
עם זאת, הדגיש השופט פוגלמן כי מסקנתו אינה שאין כל אחיזה לטענת חברת הביטוח שהאיש מתחזה. המסקנה היא שהאיש הצליח לשכנע, בהתאם לרף ההוכחה המקובל במשפט האזרחי כי הוא סובל מנכות נפשית.
