בפני בית המשפט הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה וזאת עד למתן פסק דין בערעור שהגיש המבקש על אותו גזר דין.
המערער עבד בשב"כ והועמד לדין על כך שדיווח על שעת יציאתו מביתו בחיפה לעבודה כשעת הכניסה לעבודה, בעוד שבפועל נכנס לעבודה במשרד שבעיר אחרת מאוחר יותר. דיווח מסוג זה בוצע ב-26 מועדים שונים. בנוסף, דיווח על שעת יציאתו מהעבודה כשעה וחצי לאחר שסיים את העבודה בפועל. זאת ב-4 מועדים שונים.
המערער הודה בביצוע המעשים. בית הדין למשמעת של עובדי המדינה גזר עליו נזיפה חמורה, פיטורין ופסילה ממילוי התפקיד. המערער העלה מספר טענות כנגד כשירות מינויו של אב בית הדין ואופן פעולת בית הדין. עוד טען הוא כי הכרעת הדין בעניינו ניתנה בהרכב חסר וכי ללא כל קשר לכשירות כהונת אב בית הדין היה עליו לפסול עצמו מלדון בעניין המערער מאחר והיה מוזמן כאורח למחלקה המשפטית של השב"כ בתקופה הסמוכה למועד בו נדון עניינו בפני בית הדין.
בית המשפט ציין בהחלטתו, כי החוק העוסק בסוגיית עיכוב ביצוע גזר דין משמעתי עד להכרעה בערעור מוסדר במסגרת חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963. סעיף 43 לחוק מסדיר את זכות הערעור על החלטות בית הדין. מקום בו החליט בית הדין על ביצוע לאלתר של גזר דין הפיטורים, על-פי הסמכות המוקנית לו לפי סעיף 40(ב) לחוק, רשאי שופט בית המשפט העליון, על-פי בקשת העובד, לעכב את הביצוע עד להחלטה בערעור, ואם כבר פוטר העובד או הועבר כאמור לפי ההחלטה - להורות על החזרה למשרתו; החליט השופט לעכב הביצוע, רשאי הוא לצוות על השעיית העובד מתפקידו. אם בסופו של יום החליט שופט בית המשפט העליון לבטל את החלטת בית הדין בדבר פיטוריו של העובד, או בדבר העברתו למשרה אחרת או למקום עבודה אחר, יהיה הביטול, לכל דבר, בר-תוקף למפרע מיום ביצוע הפיטורים או ההעברה.
בית המשפט ציין, כי החוק בחר לטפל בסוגיית עיכוב ביצוע גזר דין משמעתי עד הכרעה בערעור באמצעות שני מסלולים נפרדים, וזאת בהתחשב באופי האמצעי העונשי שננקט כלפי העובד. באשר לעיקרם של אמצעי המשמעת הננקטים כנגד עובד, ככלל, אין מבצעים את גזר דינו של בית הדין למשמעות אלא לאחר סיום הליכי הערעור בנידון.
שונה הדבר באשר לאמצעי הפיטורין, לגביו חרג המחוקק מהכלל, והתיר לבית הדין להורות על ביצועם המיידי, והוא הדין ביחס להעברה לתפקיד אחר או למקום עבודה אחר. הוראה זו כפופה לביקורת בית המשפט העליון, במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע העונש. ההוראה נגזרת מתכלית הדין המשמעתי, שעיקרה הגנה על תפקודו של השירות הציבורי ושמירה על תדמיתו בעיני הציבור.
בית המשפט קבע, כי מקום שעובד מדינה עבר עבירה חמורה שיש לה היבט משמעתי, עשוי לקום הצורך לשחררו לאלתר מתפקידו בשירות המדינה, כדי להגן בכך על הציבור הנזקק לשירותיו, וכדי להבטיח את ההגנה על תדמיתו של השירות הציבורי בעיני הציבור. בית המשפט ציין, כי בית הדין למשמעת הינו בעל סמכות ושיקול הדעת להחליט אימתי מדובר בעבירה חמורה המצדיקה ביצוע מיידי של הפיטורין. בית המשפט החליט כי אין מקום להתערב בשלב זה בהחלטה להורות על פיטוריו המיידיים של המבקש ולעכב את ביצוע פסק הדין.
