בית המשפט העליון ביטל (יום ד', 15.10.08) החלטה של המחוזי לפיה על משרד התמ"ת לאשר 12 אלף היתרים לעובדים זרים בתחום הבנייה.
השופטים קבעו כי הממונה במשרד התמ"ת שהחליט על קיצוץ במכסת העובדים הזרים פעל כדין. כמו-כן קבע כי התנהלות הממונה תואמת את החלטת הממשלה לפיה יש לצמצם בהדרגה ועד שנת 2010 את העסקתם של עובדים זרים בתחום הבניה, תוך שמירה על זכויותיהם של עובדים זרים.
הערעור הוגש על החלטה בעתירה שהגישו חברות כח אדם המייבאות עובדים זרים והתאגדות הקבלנים אשר טענו כי על הממשלה לעמוד בהתחייבותה למכסה שנתית של 12 אלף עובדים זרים בתחום הבנייה. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת חברות כח האדם והורה לממונה במשרד התמ"ת להגדיל את מספר ההיתרים. המדינה ערערה על ההחלטה וזו בוטלה.
השופטים אדמונד לוי, סלים ג'ובראן ואליקים רובינשטיין כתבו בהחלטה כי למרות הפגיעה בחברות כח האדם שעניינן הבאת עובדים זרים, ההחלטה של הממונה במשרד התמ"ת תואמת מצד אחד את ההחלטה לפיה עד 2010 תצומצם בהדרגה הבאתם של עובדים זרים בתחום הבנייה. בשנת 2010 לא יינתנו היתרים לעובדים בתחום זה מלבד למומחים. השופטים קבעו עוד כי החלטת הממונה תואמת גם סעיף נוסף בהחלטה הממשלה - הימנעות מפגיעה בזכויותיהם של העובדים הזרים. מדובר בין היתר בסוגיית דמי התיווך. חברות כח האדם טענו כי ניתן ליישם את הצמצום ההדרגתי על-ידי הבאת עובדים זרים לתקופה מוגבלת. אך השופטים הדגישו כי כדי לשלם את דמי התיווך נדרשים העובדים לעבוד במשך חודשים ארוכים. שינוי תקופת העסקה תפגע לדבריהם בעובדים הזרים שכן לרבים מהם "אין כל גישה למידע על זכויותיהם, לרבות מידע על תקופת העסקה אפשרית".
לדברי השופטים נוצר מצב שבו "פגיעה נקודתית בחברות כח האדם בשנת 2007 מאפשרת לממונה להימנע מפגיעה חמורה בתכלית העיקרית של ההחלטה ובזכויותיהם של עובדים שהיו עתידים להיקלע למצוקה על לא עוול בכפם...הפגיעה במכסת ההיתרים עליה הסתמכו העותרים לשנת 2007 היא מידתית ומחלקת את הפגיעה בין כל הנוגעים בדבר, באופן מיטבי, בהתחשב בנסיבות ובאילוצים".
בהחלטה נדחה חלק נוסף בערעור המדינה, חלק העוסק בנוהל הגשת הבקשות המחייב את חברות כח האדם להגיש בקשות למספר גדול יותר של היתרים מזה שיכול להנתן להן. הנוהל חייב גם לשלם אגרת בקשה עבור כל עובד המופיע בבקשה.
בית המשפט המחוזי קבע כי נוהל זה אינו חוקי והורה לבטלו. המדינה כאמור, ערערה על ההחלטה אך נדחתה על-ידי העליון. השופטים מתחו ביקורת על החיוב לשלם עבור "בקשות פיקטיביות". המדינה לדבריהם יצרה מצב ש"אינו מתקבל על הדעת בו היא מאלצת את התאגידים לשלם עבור שירות שאין כל סיכוי שיסופק להם".
השופט אליקים רובינשטיין הוסיף כי הגישה שננקטה על-ידי המדינה "אינה ראויה" אין המדובר לדבריו בסוגיה חוקית בלבד אלא גם בשאלה ערכית. "המדינה יותר מכל גורם אחר צריך שתקפיד על הגינות ואילוץ לשלם בעבור שירות שלעולם לא יסופק אינו מן המידה. על כן אין לקבל ערעור בעניין זה".
