בהתחלה קראו למקום 'סטוצי' וזו הייתה פיצרייה, שאני מניח שרובכם הכרתם, או לפחות שמעתם עליה. לפני עשרה חודשים פחות או יותר, החליף המקום בעלים ומאז נקראת המסעדה 'אלורה'. אז נכון שהם שמרו על הפיצה המקורית ונכון שכמסעדה איטלקית יש להם תפריט כזה או אחר (שנראה מעניין מאוד דרך אגב) אבל אותנו מעניינות ארוחות הבוקר שלהם. למה דווקא ארוחות הבוקר? כי זה עניין חדש.
באלורה מגישים ארוחות בוקר רק בימי שישי, אז פינינו לנו איזה בוקר שישי אחד והלכתי עם חברתי הירושלמית לראות במה מדובר. לעיין בתפריט ארוחות הבוקר לא הייתה משימה קשה. התפריט פשוט וקצר למדי: ארוחת בוקר אלורה (44 שקל) עונה על כל דרישות הז'אנר: שתי ביצים, גבינות וכל מה שאנחנו מכירים, אבל אנחנו בעניין של משהו אחר. אז המשכנו. טוסט סיציליאני (38 שקל) המכיל בתוכו מוצרלה, פטה, זיתים שחורים, בצל, פטריות וסלט ירקות, נשמע מצוין לארוחות בוקר. בינינו, נשמע מעולה, טעים ובאמת שלא צריך יותר. אבל אנחנו הרי לא יכולים להזמין טוסט, כי טוסט יש בכל מקום. אז המשכנו. מוזלי בריאות (28 שקל) עם גרנולה, יוגורט, פירות העונה ודבש תמרים. נכון, גם זו מנה נפוצה, שמוגשת בהרבה מקומות. מעבר לזה, באופן אישי, אם אי פעם תתפסו אותי אוכל שמווווווזלי..... אבל למה בלהעליב?... אז המשכנו הלאה. פוקצ'ה ביאנקה (28 שקל) + שתי תוספות לבחירה. זה נשמע נחמד אבל לא מספק אז המשכנו הלאה. קלצון מטינו (34 שקל) מכיל מוצרלה, רוטב עגבניות, ביצה רכה וסלט ירקות. זה נשמע איטלקי אז לקחנו. שקשוקה איטלקית (38 שקל) 3 ביצים, עגבניות טריות, בזיליקום, גמבה, פרמזן ופוקצ'ה עם עשבי תיבול. לא ידעתי שיש דבר כזה - שקשוקה איטלקית. אני מניח שגם האיטלקים לא יודעים, אבל השילוב נראה לי מעניין. אז למרות שבוקר ושקשוקה זה עניין מכביד, ואני אישית מעדיף את השקשוקה שלי בבית, לקחנו, התפקיד מחייב. לכל זה ניתן להוסיף כל תוספת, בשרית או צמחנית ב-5-10 שקל לתוספת ולכן הוספנו לקלצון שלנו פטריות וזיתים שחורים.
אחרי שהזמנו התפניתי להסתכל מסביב. מקום לא גדול. קירות בז', חלונות בני שישים לפחות, בעלי מסגרת חומה. ריהוט כהה ודי נוח. הרבה הרבה אור. שמש. ריח מעורר של קפה מצוין ומוזיקה. חברים, לימי שישי בבוקר יש מוזיקה משל עצמם. לא הרבה מקומות יודעים לעשות את זה נכון. באלורה המוזיקה משתלבת עם הריהוט ועם קרני השמש. מוזיקה ישראלית קלאסית. של פעם. כשעוד היה נעים להקשיב לנו. שמוליקראוס, חווה אלברשטיין, שמעון ישראלי, ג'וזי כץ, אריקשטיין וכולי. הריח המעולה של הקפה המעולה חירפן אותי אז לא נשארתי חייב וביקשתי אספרסו ארוך של 'טאצה ד'אורו (9 שקל). הוא הגיע עם קליפונת יקרקה של לימון. הוספתי. בחשתי. רון בלב וכפית ביד! לימון באמת מוסיף המון. ואז.... הגיע האוכל!
הקלצון היה נחמד, בעיקר משום הבצק הקליל שלו. למי שלא יודע, קלצון זה מן סמבוסק איטלקי. אז שלנו הגיע גדול, יפיפה ושוב, הבצק... פריך וקליל. בניגוד לסמבוסק המיליטנטי שמגישים בדרך כלל. הסלט שהגיע איתו היה חתוך עבה והיה פשוט וטעים. כמו שסלט צריך להיות ומבחינתי העובי לא באמת משנה. הפוקצ'ה המתובלת שבאה עם השקשוקה הייתה דקה. וכן, זה טוב. היא הייתה יפה ומסבירת פנים ויצא לנו לטעום איתה לבנה עשבי תיבול ועגבניות מיובשות שפחות אהבתי, לצד רסק עגבניות טוב, חמאה וריבת תאנים מתקתקה וביישנית שאני הולך להציע לה חברות.
עכשיו בואו נקשקש על השקשוקה. צלחת יפה ונדיבה בהחלט. התפלאתי. היה לי יותר טעים ממה שחשבתי שיהיה. אני מזכיר לכם - כותב המילים האלה הוא אישיות פנאטית! לא מזמין בשום פנים ואופן שקשוקות מחוץ לבית! אבל הקטע של הבזיליקום דווקא התאים לי. אישית הייתי מוריד בפלפל ומעלה בשום. אבל זה אני. אני טיפוס של שום. פלפל אנגלי/ שחור/ לבן/ גרוס לא עושה לי את זה ממש. נשנשנו פה, כרסמנו שם והלכנו הביתה עם מסקנה מגובשת. לא צריך תפריט של קרקס. צריך משהו פשוט, טרי, קליל ומספק. צריך יחס חם. מוזיקה טובה. שמש נדיבה וקפה איכותי בשביל ההתעוררות של הנשמה.
ואת כל זה, תאמינו או לא, קיבלנו באלורה בנעימים, בסבר פנים, בנדיבות ובכיף של כיף של יום שישי בבוקר. כמו שיום שישי בבוקר צריך להיות.
