משרד האוצר של ארה"ב מקווה לדרבן בנקים חזקים להשתמש בכספי תוכנית ההצלה כדי לרכוש בנקים יריבים חלשים יותר. כך מוסר (יום ג', 21.10.08) העיתון ניו טיימס. העיתון אומר כי עם הפעלת התוכנית חסרת התקדים של הממשל לרכוש מניות של בנקים ב-250 מיליארד דולר, מתברר כי הכוונה אינה רק לייצב את ענף הבנקאות אלא גם לעצב מחדש את המבנה שלו.
"האוצר אינו רוצה לתמוך בבנקים חלשים",אמר בכיר בממשל לניו-יורק טיימס. "אחת המטרות של התוכנית היא לדחוף למיזוגים". לדבריו, בשעה שמשבר האשראי ואובדן אמון המשקיעים גרמו לבנקאים טראומה, יש בנקים רבים שמוכנים שמישהו אחר יקנה אותם. המכשול הוא מחסור בקונים שיש להם הון מספיק, אמר הבכיר.
שחקנים ארציים יציבים כגון בנק אוף אמריקה, ג'יי פי מורגן צ'ייס וולס פארגו עדיין מעכלים את הרכישות שכבר ביצעו. ואולם קבוצה שנייה של מה שמכונה "בנקי-על אזוריים" נמצאים במצב טוב לרכוש מתחרים, אך אינם נוטים או אינם מסוגלים להשלים עסקות. באמצעות הצעת הון במחיר נוח, הממשל עשוי לעודד אותם להתרחב.
בקטגוריה הזאת נמצאים בנקים אזוריים כגון קיקורפ בקליוולנד, פיפת'-ת'רד בנקורפ בסינסינטי, BB&T בווינסטון-סיילם, צפון קרוליינה, וסנטראס בנקס באטלנטה.
לאחר ההשקעה בתשעת הבנקים הגדולים של ארה"ב, נותרו בידי האוצר האמריקני 125 מיליארד דולר, ושר האוצר, הנרי פולסון, אמר כי די בהון זה כדי להשקיע בכל בנק שיהיה ראוי לכך. "הגיעו אלינו רמזים על התעניינות מקבוצה רחבה של בנקים מכל הגדלים", אמר פולסון במסיבת עיתונאים. "התוכנית הזאת לא תתבצע על בסיס ראשון נכנס - ראשון מקבל", הוסיף.
"הבנקים צריכים להלוות את הכסף, לא לצבור אותו" פולסון לא התייחס לסוגיית מיזוגי הבנקים, אך פקידים אמרו שהיא נדונה בהרחבה עם האוצר, הבנק הפדרלי והחברה הפדרלית לביטוח פקדונות, הכורעת בחודשים האחרונים תחת נטל התמיכה בבנקים מתנודדים, כדוגמת ואקוביה.
מתן כסף לביצוע מיזוג הוא גם דרך לבדוק בכמה הון משתמש הממשל. היו אנליסטים שהעלו את השאלה מה מידת הפיקוח שתהיה לממשל על ההשקעה, כאשר היא תוזרם לבנקים תמורת מניות בלא זכויות הצבעה.
"אנחנו סבורים שיהיה לחץ של האוצר מאחורי הקלעים להפגיש חברות שהיו צריכות להתמזג לפי חודשים או שנים", אמר אנליסט לניו-יורק טיימס. "אם נוכל ליצור חברות חזקות, זהו צעד חיובי".
פולסון אמר כי האוצר יסתמך לצורך בחירת הבנקים שיקבלו את הכסף, על עצתם של גופי הפיקוח בענף הבנקאות: הבנק הפדרלי, החברה לביטוח פקדונות (FDIC) המפקח על המטבע, והמשרד לפיקוח על בנקי החסכונות. אבל ההחלטה הסופית מי יקבל את הכספים הפדרליים תהיה בידי האוצר.
הוא שב והדגיש כי הממשל מצפה מהבנקים שיקבלו את הכסף להלוות אותו ולא לצבור אותו - במיוחד לבעלי בתים עם משכנתאות בצרות. "אי עמידה בתשלומים אינה פוגעת רק במשפחות המאבדות את בתיהן, היא פוגעת בשכניהן, בקהילות שלהם ובמשק כולו", אמר.
תהליך פשוט וקצר ביום ב' הסביר פולסון את התהליך שהבנקים צריכים לעבור כדי לבקש השקעה ממשלתית. מתברר שהתהליך אינו הרבה יותר מסובך מהדף היחיד שחילק למנהלי תשעת הבנקים הגדולים, ובו התנאים לרכישת המניות שלהם.
הבנקים, אמר פולסון, חייבים למלא טופס סטנדרטי של שני עמודים ולהגיש אותו לגוף הפיקוח הראשי שלהם, עד 14 בנובמבר. האוצר יקבל כל בקשה, עם המלצה מהגוף המפקח. ברגע שיחליט האוצר אם להזרים הון לבנק המבקש, יודיע על ההשקעה בתוך 48 שעות. הוא לא יגלה ברבים איזה בנק נדחה.
תוכנית האוצר היא להיפתח לבנקים גדולים כקטנים. פקידי האוצר מסרו כי גם חברות ביטוח התעניינו, אך התוכנית אינה מיועדת להם.
מכיוון שיש גם חבורת ביטוח חלשות, יש אנליסטים הטוענים כי הממשל צריך לשקול לצרף גם אותן לרשימת הזכאים להזרמת הון. לדברי האנליסטים, אין די ב-250 מיליארד דולר.
