יש חברויות שנמדדות בעת צרה ויש כאלו שנמדדות בזמן אותו מפנים לך במהלך השבוע. לא פשוט לקבוע עם העיניים הכחולות של א' (שמאחוריהן מסתתר אחד החברים הטובים שלי), בפריים טיים של השבוע (חמישי בערב - בו חלה יציאת הבנים הקבועה והמקודשת). בסבלנות ובגבורה אני צולחת את המשוכה, מה שגורר אותי בדיעבד לאחד מערבי הברים הארוכים בתולדותיי.
ההתחלה כאמור הייתה אופטימית וכללה מפגש קסום עם אחת מהברמניות המדהימות שנתקלתי בהן. בניגוד לרבים אחרים, ברמניות אף פעם לא עשו לי את זה (ברמנים דווקא כן), וזה תמיד משמח לגלות משהו חדש על עצמך, במיוחד אם זה קורה במקום לא צפוי לחלוטין, אי שם בתחילת קרליבך. בשירן, הברמנית הבלונדינית הרחוקה מכל סטריאוטיפ שנוצר מצירוף שתי המילים האחרונות, התאהבנו שנינו, (א' ואני) בדיוק בשנייה בה שפכה בטעות חצי גולדסטאר שלמה על מכנסיו הכהים (למזלו) של מי שנראה כאחד מהלקוחות הקבועים בקצהו של הבר. המתוקה הזאת העבירה את הסיטואציה באופן החינני ביותר שניתן היה לדמיין, ומשם נסללה בביטחה דרכה לליבנו.
אבל קודם קצת על המקום. את 'זינק' פתחו דני וניל לפני 4 שנים, כנראה במטרה להראות לקהל הישראלי שאפשר גם לאכול מנות מגוונות, איכותיות וטעימות להפליא על בסיס יומי וגם לא למשכן כליה בשביל זה. מסתבר שבצהרים אפשר להשיג במקום פסטה משובחת ב-23 שקל בלבד, שזה לדעתי מחיר לא חוקי לפסטה ובמקרה שבמנצ'יס לילי חשקה נפשך, ניתן למצוא בתפריט הלילה החדש את כלל מנות המסעדה בוואריאציה מוקטנת ובמחירים נמוכים אף יותר.
לא קל להתרכז בעיצוב המסוגנן, בתאורה המבהיקה, בקהל המגוון ונטול היומרות או במוסיקת הלהיטים שמתנגנת באוזניך כשבחורה כמו שירן מסבירה לך בהתלהבות על מגוון המנות הרחב שיכול להגיע אל קיבתך. נרגענו על שוט משותף של ערק ולימונדה ועיינו בתפריט שאפשר למצוא בו כמעט כל מנה שחשקה נפשך האיטלקית (או האמריקנית). באמת קשה לבחור, על הכל היא ממליצה והמחירים הנמוכים על גבול הלא ייאמן, לרגע גורמים לך לפקפק באיכותו של המזון שהולך להגיע אל פיך.
עם הגעתו של הקלמרי (40 שקל) שהוגש בדיוק כמו שתמיד ידעתי שקלמרי יכול להיות, נרגענו. בציפוי עדין ובמרקם מדויק הונחה לפנינו אחת ממנות הסי-פוד הפשוטות והטעימות שאכלתי לאחרונה. "פשוט טעים" סיכם א', כשהוא גונב לי את הקלמרי האחרון. מנקודה גבוהה זו החלו העניינים רק להשתפר, כשטעמנו ממנת שרימפס שהגיע מתובל בעגבניות, חמאה ויין לבן כשהוא מלחח קלות גבעת אורז בהירה ועגולה (45 שקל). האמת היא שהמנה המשובחת הזו הייתה לרגע קל וחולף סוג של התפשרות, כי א' הקדים אותי עם בחירתו. אני דווקא חשקתי בפילה מפולפל (55 שקל), מנת פסטה בשרית חריפה שעשתה לי עיניים עוד קודם. בשלב זה התעמעמה תחושת התפשרות על הדבר האמיתי וכך נהנינו שנינו מהתחושה הקסומה של להחזיק את החבל משתי קצוות מנותיו. החלקנו הכל עם שליש הייניקן (13! שקל) וחצי גולדסטאר (19 שקל) וסקרנו את שכנינו לבר. מלבד חבורת גברברים שהתחרתה איתנו על תשומת ליבה של שירן, היו פזורים על הבר זוגות בטווח גילאים מגוון עד מאוד שנצמדו איש לאשתו תוך כדי לגימת יין אדום. קולות צהלה הגיעו מהספות האדומות בפינה הימנית, מישהי חגגה יומולדת (23, אם לשפוט לפי רמות האנרגיה שזלגו לעברנו) ובדיוק כשחשבנו להמשיך לסבב הברים המסורתי של ימי חמישי, הגיע פאי שוקולד חם על מצע מרנג אגוזים (25 שקל) שהיה נפלא ואיפשר לנו, מלבד לחוות בערב אחד את כל הטעמים שקיימים לנו על הלשון, גם לגנוב עוד כמה דקות בחברתה של שירן.