הרגע בו דורותי מתעלפת בקנזס בשחור לבן ומתעוררת בארץ עוץ הצבעונית משמעותי הרבה יותר משאתם מסוגלים לדמיין. מחקר חדש מגלה כי ילדים שנחשפו לסרטים בשחור לבן - בקולנוע ובטלוויזיה, נוטים לחלום בגווני אפור לאורך כל חייהם.
הדעות חלוקות כבר כמעט מאה שנה לגבי צבעם של החלומות. מחקרים שנעשו משנת 1915 ועד שנת 1950 טענו כי הרוב המכריע של החלומות הם בשחור ולבן. אך הדעות השתנו בשנות ה-60, ותוצאות מאוחרות יותר הראו כי קרוב ל-83% מהחלומות כוללים לפחות מספר מסוים של צבעים.
מאחר שתקופה זו מסמלת את המעבר מקולנוע וטלוויזיה בשחור לבן לצבע, הסבר פשוט וברור היה כי אמצעי תקשורת זה "מטעין" את החלומות שלנו. אך ההבדלים בין המחקרים מנעו מהחוקרים להסיק מסקנות נחרצות כלשהן.
בעוד שבמסגרת מחקרים שנעשו מאוחר יותר נתבקשו המשתתפים למלא 'יומני חלומות' ברגע שהתעוררו, המחקרים המוקדמים השתמשו בשאלונים שמולאו באמצע היום, כך שייתכן שהמשתתפים פשוט שכחו אלמנטים צבעוניים בחלומות שחלמו ושיערו כי הם היו בשחור לבן.
שוני בין הדורות כדי לנסות ולפתור את השאלה, אווה מורצין, מאוניברסיטת דאנדי שבבריטניה, כללה את שתי השיטות במסגרת המחקר שערכה.
תחילה, היא ביקשה מ-60 מתנדבים - מחציתם מתחת לגיל 25 ומחציתם מעל גיל 55 - לענות על שאלונים בנושא צבע החלומות ובנושא החשיפה שלהם בילדות לקולנוע ולטלוויזיה. המשתתפים תיעדו היבטים שונים של החלומות ביומן, בכל בוקר.
מורצין גילתה כי לא היו הבדלים משמעותיים בין תוצאות השאלונים לבין 'יומני החלומות', כלומר המחקרים המוקדמים היו ברי השוואה.
לאחר מכן, היא ניתחה את נתוני המחקר שערכה כדי לגלות אם לחשיפה מוקדמת לטלוויזיה בשחור לבן יש השפעה מתמשכת על החלומות של המשתתפים 40 שנה מאוחר יותר.
חקוק בראש רק 4.4% מהחלומות של המשתתפים שהיו מתחת לגיל 25 היו בשחור לבן. המשתתפים שהיו בני 55 ויותר ושהייתה להם גישה לטלוויזיה ולסרטי קולנוע בצבע בגיל הילדות דיווחו גם הם על שיעור נמוך מאוד של 7.3% בלבד.
אך המשתתפים שהיו מעל גיל 55 ושלא הייתה להם גישה לטלוויזיה או לקולנוע בצבע דיווחו על חלומות בשחור ולבן בערך ברבע מהזמן.
לדברי מורצין, ייתכן וישנה תקופה קריטית בילדות, בה אנו צופים בסרטים, שיש לה השפעה עצומה על הדרך שבה החלומות שלנו נוצרים. למרות שהמשתתפים בילו רק מספר שעות ביום כשהם צופים בטלוויזיה או בקולנוע, תשומת הלב שלהם והמעורבות הרגשית הייתה מוגברת באותו זמן, והשאירה חותם משמעותי על המחשבה שלהם.
מורצין הודתה כי עדיין לא ניתן לדעת בוודאות כי החלומות אכן מופיעים בשחור לבן, או אם החשיפה לטלוויזיה ולקולנוע משנה בצורה מסוימת את הדרך בה המוח שלנו משחזר שוב את החלומות ברגע שאנחנו מתעוררים.
ממצאי המחקר פורסמו ב"Consciousness and Cognition".