פייסל אבו נאדי הגיש לבית משפט המחוזי בבאר-שבע עתירה על החלטת ועדת הערר במשרד הפנים לדחות את בקשתו לחדש את רישיונו לשאת נשק. מהעתירה עלה שכנגד אבו נאדי, הוגש בחודש דצמבר 2002, כתב אישום לאחר שתקף את אשתו ויוחסה לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות. קודם לכן בחודש אפריל, נדרש להפקיד במשטרה את נשקו ורישיונו בוטל. בחודש דצמבר 2004, בעקבות הסדר טיעון, נקבע שאבו נאדי ביצע את העבירה אך הוא לא הורשע בדין והוטל עליו קנס והתחייבות שלא לחזור על העבירה.
מאז ניסיונותיו לחדש את רישיון הנשק, ולקבל את אקדחו, עלו בתוהו וכל עתירותיו נדחו בזו אחר זו, עקב התנגדות המשטרה שטענה כי הדבר יסכן את שלום הציבור וברשותה מידע סודי הקושר אותו לעבירות מרמה, אמל"ח ואלימות. לדבריו, החלטת המדינה שרירותית ואינה סבירה שכן התגרש מאשתו בשנת 2006, ולא נטען שאיים עליה בנשק. כמו-כן שלא ניתן משקל לכך שהיה קצין בצבא קבע, שירת במשרד הביטחון וכיום משמש יו"ר פורום אגודת קצינים וחיילים בדווים בנגב וכי במסגרת עבודתו בחברת שמירה, הוא אחראי על מתקנים רגישים. אבו נאדי הוסיף שבחומר הסודי שנמסר לוועדה, אין כדי להצדיק שלילת רישיון הנשק.
המדינה השיבה שהתנגדותה התבססה על הערכת המשטרה שקיים חשש לשלום הציבור אם יחזיק אבו נאדי בנשק וכן על מידע סודי. "מדיניות רישוי כלי ירייה נועדה לבטא את האיזון הראוי שבין חופש העסוק של העותר, לבין ההגנה על שלום הציבור מפני פגיעה מכלי ירייה שהינו חפץ מסוכן. בהערכה זו של המשטרה לא נפל פגם". המדינה הוסיפה שבית המשפט אינו רשאי לשים עצמו במקומה של הרשות. "עילת התערבות שיפוטית הינה במקרים של אי סבירות קיצונית ומהותית במעשה מנהלי, היורדת לשורשם של דברים. ההחלטות שהתקבלו בעניינו של העותר, סבירות נכונות, ראויות ומבוססות על תיק אלימות במשפחה ועל מידע ולפיכך יש לדחות את העתירה".
בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, דחה השופט ברוך אזולאי, את העתירה וקבע שלא ניתן לקבוע בשלב זה שהחלטת המדינה שרירותית, בלתי סבירה או בלתי מידתית. יחד עם זאת, הורה השופט למדינה לשקול שוב את העניין תוך שנה, "וככל שלא תימצאנה ראיות נוספות לראיות שהוצגו לפניי שיהא בהן, כשלעצמן, להצדיק אי מתן רישיון, יהא על המשיב לחדש לעותר את רישיונו".
