הדרך להפוך את ליגת ווינר בכדורסל שנפתחת היום לחוויה נהדרת היא לנתק אותה מהקשרים. הבעיה של הליגה הזו כבר שנים היא אותה בעיה שיש לרובנו עם החיים שלנו. אנחנו לא מפסיקים לשאול: מה יהיה?
בזמן המסע הנפלא של הפועל חולון לאליפות שאלנו האם תיווצר כאן המשכיות. בזמן שהתקבל החוק הרוסי שאלנו האם זה ישפר את הכדורסלן הישראלי או יגרום לו ללכת אחורה מכיוון שהוא בלאו הכי יקבל דקות משחק וכסף. בזמן שמכבי תל אביב חלשה אנחנו שואלים האם זה יתרום לליגה. בזמן שמועצה אזורית גליל עליון או ארקדי גאידמק מקצצים את תמיכתם בקבוצות אנחנו שואלים אם יש לכדורסל הצדקה כלכלית. כל השאלות הללו נכונות לליגת מתוקנת, למבנה כלכלי הגיוני, לעולם נורמלי של חשיבה לטווח ארוך שבו הפעולות שלנו מתכנסות תחת השאלה: לאן זה מוביל?
ליגת ווינר לא מובילה לדבר. היא אינה מתקיימת בעולם הגיוני. לא יהיה כאן כדורסל תחרותי. לא יהיה כאן מבנה כלכלי בריא. לא יהיו כאן כדורסלנים ישראלים מעולים שיצדיקו את החוק הרוסי. לא תהיה כאן שיטה ספורטיבית ליצור עניין להוציא פיינל פור. אולם האם דרך ההסתכלות הזו מועילה לנו להפיק הנאה ממשחק נהדר כמו כדורסל? לא. גם מחוץ למגרש הדרך הזו לא מאד מועילה. לא נהיה עשירים יותר, בריאים יותר או מאוהבים יותר. כי גם כשנהיה עשירים, בריאים, או מאוהבים, נחשוב מה יהיה. לאן זה מוביל. מה אחרי זה. האם אני מוכן להמשיך לעבוד כל-כך קשה בשביל לשלם חשבונות? ואם עשיתי מכה, מה אז? לשכב על חוף הים? ומה עם הבריאות? והילדים? וההורים שמזדקנים? וקפה בבוקר, עוזר למנוע מחלות לב או לא? והאם האישה הזאת תישאר יפה וטובה בעוד עשר שנים?
לכן המודל החדש של ליגת ווינר הוא די רוחני. הוא קשור בנקודת המבט של הצופה, במגרש ובטלוויזיה, לא בשינוי כלשהו שעל הקבוצות או המנהלת לעשות. מה שהקבוצות או המנהלת מסוגלות ראינו. הדרך היחידה לשפר את הכדורסל היא לשנות את נקודת המבט שלנו.
על-פי נקודת המבט החדשה לליגה הזו אין עבר או עתיד. הם אינם חשובים. יש משחק כדורסל ביום ראשון בערב. זה לא מעניין שחולון הייתה אלופה לפני שנה וכעת היא קבוצה חדשה ודי חלשה. יש לה שחקן בשם ליאור שגב וביום ראשון בערב הוא משחק מול מכבי חיפה בה עידו קוז'יקרו חופר תחת הסל. זה עולה מעט כסף וזה הספורט הפופולרי הכי מהנה שאפשר למצוא קרוב למקום מגוריכם. יש משחק של גליל/גלבוע בגן נר. יש שם אולם חדש וזרים נחמדים שיתמודדו מול יוגב אוחיון ונהריה או מול קרלוס ארויו ומכבי תל אביב. לא לחשוב האם אוחיון יהיה יום אחד הרכז המוביל של הנבחרת והאם ארויו שווה 2.5 מיליון דולר נטו ומה זה אומר על קבלת ההחלטות במכבי. אלא לחיות לגמרי את המשחק הנוכחי. אוחיון מנסה לשמור על ארויו. מנסה לקלוע עליו. הנה אפי בירנבוים פורץ למגרש. לוח התוצאות זז. קהל מעודד. אב מסביר לבנו מה זה פאול תוקף. שופט שורק. כדורסל.
