ככה זה בעולם. לכל דבר הזמן שלו. אחר-הצהריים חלמתי שאני מנהל שיחה מלב אל לב עם ארנבת לבנה שאיבדה את המשפחה שלה ובערב הלכתי ל'דיטה' לשבת על הבר. לפני שהתעוררתי עוד הספקתי להציע לה לגשת למדור לחיפוש קרובים. אבל היא רחרחה את האוויר בתסכול וענתה "נראה לך?! מי יענה לי שם?! נראה לך שידברו איתי בכלל?! אני ארנבת!!!" רציתי לעזור לה אבל אז צלצל השעון המעורר. התקלחתי, התבשמתי קלות וביחד עם חברה טובה ומג'ונג'נת הגעתי אל דיטה. את המג'ונג'נת אני מכיר מגיל 15 ככה שדעתה היא קודש. אחרת לא הייתי נהנה כל כך לבזבז במחיצתה שמונה עשרה שנה.
הגענו למקום והתיישבנו על הבר. למי שלא מכיר או לא יודע, דיטה נמצאת בשדרות רוטשילד, נחבאת מאחורי מקס ברנר. הסתכלנו מסביב. טפטים פרחוניים משהו של שנות השבעים, מנורות אוריינטליות אה לה מרוק, מראות סטייל המאה ה-19 ורהיטים שנראים ומרגישים נוח בגווני חום כהה. למעלה גלריה שמתאימה לארוחות משפחתיות, למטה שולחנות שמסודרים ככה שמצד אחד אתה מרגיש הכי אינטימי בעולם ומצד שני אתה לא ספון באיזו פינה בלתי נראית. אי שם יש גם חדר אירוח נפרד. הצצתי. יפה שם.
בקיצור, מישהו טרח שהמקום ייראה טוב. העיצוב האקלקטי יוצר דווקא אווירה קלאסית ונעימה. תתפלאו, אבל בתור חתול רחוב, למרות שלא מדובר בחושה עם מחצלות, הרגשתי בבית מיד.
הברמנית הסבירה שחלק גדול מהעניין טמון במוזיקה וביחס. האמת? נראה לי שהיא צודקת. בילי ג'ואל, לאונרד כהן, ג'וני מיטשל וג'ף באקלי תמיד באים לי טוב. וכשהברמנית מחייכת זה תמיד עוזר. והברמניות שם מחייכות והרבה. התחלנו עם מרגריטה פסיפלורה ונטלנו את התפריט, כי הגיע הזמן להזמין. קיבלנו ככה: לבנה שמגיעה עטופה בחצילים מטוגנים ואגוזי קשיו בשמן זית, נענע, שום ופלפל חריף (28 שקל). אין מה לעשות - אני אוהב חצילים. אני אוהב לבנה. אני אוהב אגוזים ואני משוגע על שמן זית. המנה הייתה נדיבה בהחלט, יפה וטעימה. עוד הגיעה צלחת מלבנית ארוכה ועליה שני קבבוני כבש על מצע של חציל מעושן, טחינה ודבש תמרים (42 שקל). השילוב בין מתיקות הסילאן ומרירות הטחינה והחציל, ביחד עם טעם החד גדיא, היה פשוט מוצלח. קרפצ'יו סינטה היה מלווה בצלפים, עלי ארוגולה ופרמזן ומוזלף שמן זית ובלסמי (39 שקל). גם כאן ראוי לציין את השילוב בין חמיצות הצלפים לרעננות העלים. חברתי היקרה פחות אהבה את הקרפצ'יו, אבל אני פשוט התמוגגתי. את הכל ליווה לחם פריך, חם וטרי, עם נגיעות פסטו וצלוחית של חמאה בצד (12 שקל).
התפריט מציע מגוון נאה של סלטים, אבל אני תמיד מעדיף את הפרה ולא את מה שהיא אוכלת, אז התמקדנו בתפריט הבשר. יש להם המבורגרים שנראים מצוין, אבל המבורגר אני אוכל על האש עם המשפחה, או בפאבים של אמצע הלילה עם הרבה בירה וזיעה. מלבדם, המנות נעות בין כנפי עוף שעולות 49 שקל לספייריבס חזיר שמטפס עד 168 שקל (טוב, לקילו בשר). אז הזמנו משהו באמצע - ביף סטרוגנוף - נתחי סינטה ברוטב שמנת וחרדל דיז'ון, פטריות, מלפפונים חמוצים וכרישה (75 שקל). המנה מגיעה עם כיפת אורז חביבה ועליה בצלצלים מטוגנים ועם קערונת של סלט, שהשארתי לחברתי כתומת השיער ותכולת העין. המנה בהחלט ראויה, אבל... למרות הרוטב שהיה לא פחות ממדהים, התאכזבתי לגלות שהבשר יבשושי. חבל.
הקפצנו שוט עם הברמניות שהתעקשו, ואז הגיע הזמן לעשן, אז יצאנו לעשן. דיברנו עם המאבטח על יידיש ועל תיאטרון ביידיש. חבר'ה, תתחילו לדבר עם מאבטחים. כדאי לכם. מניסיון. אם יש אנשים מעניינים בעולם הם בדרך כלל יהיו דווקא אלה שנדמה לכם שאין להם מה לומר...
חזרנו מוכנים לקינוח. אני, התחשק לי על גלידה ברוטב שוקולד חם (26 שקל), כי זו מנה פשוטה ורציתי לראות אם גם כאן אני אתמוגג או לא. היה נחמד. המנה הגיעה עם הרבה רוטב ועם ציץ שמח ומשמח של נענע. אבל האמת? הרי כבר הוכחתם שאתם יודעים לעשות את זה בגדול אז למה לא גם בקטן? אני מניח שבתור שכנים של מקס אפשר לארגן רוטב מעט עשיר יותר. עכשיו מילה בנוגע לנענע -הנענע עם הווניל ועם השוקולד היא רעיון נפלא ומופלא, אבל לא רק כקישוט. ניסיתי לנשנש אותה ביחד עם הגלידה והרוטב... אולי שווה לקצוץ ולהוסיף? ושוב - זה לא שלא היה טעים, אבל הרגלתם אותי לשופרא דשופרא? אז בחייאת תמשיכו.
עכשיו בואו נשוחח קצת על הבר עצמו. בניגוד לברים אחרים שאוהבים להשוויץ במבחר, הם לא מפוצצים את המדף במיליון ואחד בקבוקים מעלי אבק. או כמו שאמרה הברמנית: "לא צריך את כל הדאווין. יש את מה שצריך ואנחנו מקפידים על מותגים איכותיים". כמי שראה בר או שניים בחייו, אני יכול לומר שאני אוהב שמדברים אלי ככה. בגובה העיניים, יעיל, ישיר ובלי בלבולי מוח. היא גם גילתה לי שלברמניות בדיטה יש שפה משלהן. להלן מילות מפתח בסיסיות בז'רגון הבר של דיטה, ללקוח המתחיל: צֵ'ייסָר, חמסָן (ג'יימסון) ובּושמָלְיז (בושמילס).
מעבר לכך יש להם מבצעים חביבים של יינות השבוע ומבצע של צ'ייסר קטל (וודקה הולנדית) ב-14 שקל. הכי חשוב, יש להם Happy hour כל יום מ-17:00 ועד 20:00 לא כולל שישי שבת. בערבי חמישי יש בחוץ הופעת ג'אז ובמוצאי שבת יש הופעה לטינית, ככה שדי עמוס ושווה להזמין מקומות מבעוד מועד.
הסתכלתי על השעון. הגיע הזמן לסיים את הערב. נפרדנו בחיוך מהצוות, אמרנו שלום חם למאבטח והתחלנו לצעוד תחת השקמים של רוטישלד המהביל. ואז נזכרתי! אני ממהר! אני מאחר! אני חייב לחזור למיטה ולעזור לארנבת למצוא את המשפחה שלה! בקיצור, לפני שאני לובש פיג'מה ונעלם במבוכי תת המודע הנבוך שלי, להלן סיכום: השטן, נמצא כמו תמיד בפיראטים הקטנים, אבל בסך-הכל ובאופן נחרץ, השירות כייפי, האוכל מסקרן וטעים והאווירה משובחת!