אדם הסובל ממחלת נפש פנה לבית המשפט לתביעות קטנות, ותבע את האח מהמחלקה בה שהה בסכום של 17,800 שקל בגין עוגמת נפש. "כשאושפזתי במחלקה לבריאות הנפש בשנת 1990, הנתבע המשמש כאח אחראי במחלקת אשפוז יום, קרא לי 'זינו' במקום שמי האמיתי וזאת בכוונה מוצהרת להעליב אותי ולפגוע בשמי הטוב. הדבר חזר על עצמו גם בשנת 2007".
התובע הוסיף שבשנת 1998, הנתבע התקשר לביתו ואיים שיאשפז אותו מאחר והוא מצלצל מדי יום למרכז. "בשנים 2002 ו-2007, הנתבע לא העניק לי טיפול רפואי ולא ענה לשיחות שלי למרכז הרפואי. ברגע שהוא זיהה את המספר שלי הוא 'סינן' אותי בכוונה".
בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את הטענות נגדו ולדבריו, התובע מוכר במרכז לבריאות הנפש, ואושפז במקום מספר פעמים במחלקה סגורה. "כל הטענות שהועלו בכתב התביעה נבעו מתחושת קיפוח שמקורה במצבו הנפשי. מעולם לא מנעתי מהתובע טיפול רפואי ונהגתי בו בכבוד והתחשבתי במצבו הנפשי החמור". הנתבע ביקש לדחות את התביעה בהעדר עילה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת אנה שניידר את התביעה, ולמרות שלדבריה, היה ראוי להטיל על התובע הוצאות, נמנעה מלעשות כן בשל מצבו הרפואי ולפנים משורת הדין. השופטת שניידר, קבעה שיש להתייחס לטענותיו של התובע בזהירות מאחר והן מתייחסות לתקופה בה היה במצב נפשי קשה מה גם שעל חלקן חלה התיישנות.
"לא שוכנעתי כי הנתבע ביצע את המעשים המיוחסים לו על-ידי התובע. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי נמנע ממנו טיפול רפואי באופן מכוון. כמו כן, לא הוכיח התובע את הנזק הנגרם לו, לטענתו, עקב כינויו 'זינו' במקום שמו האמיתי. בדיון שהתקיים בפני אמר התובע, בעקבות שאלת בית המשפט, שאיש מלבדו לא שמע את הנתבע קורא לו 'זינו'. על כן טענתו כי הדבר גרם לו לפגיעה בשמו הטוב דינה להידחות".